דקה לפני (9)
בעוד שנאור ודן עשו את דרכם המסתורית, ניסה תום שלא להרים את ידו אל כיס חולצתו, שם נמצא לו 'הסילבר', הקופסא הקטנה שהעתידה להתפוצץ ביחד איתו.
"אז אתה רוצה להסביר לנו מה המטרה, מה הפואנטה, הקץ', ה-"
"אני הבנתי!" התרגז. "טוב אני מניח שבאמת אין שום סיבה שלא לגלות לך. המטרה שלי היא לגרום לך לתפוס אותי, להוביל אותי לבוס שלך, למפקד. אני רוצה לדבר איתו." הוא המשיך להביט קדימה ושמר על פנים אטומים, מראים רק רגש אחד.
אטימות חביבה.
אוסטין שהלך לצידו רק התרגז. הוא שנא שאנשים עושים לא דווקא. ותום בהחלט עשה לו דווקא.
הם נכנסו לחדר שהיה מואר. הם היו בקומה העליונה בבניין.
"בחייך," אמר תום כשאוסטין הוביל אותו לפניה שהיו בה שתי כיסאות. "אתה חושב שאני אשב עכשיו? ברצינות?"
אוסטין רק גיחך. "תאמין לי," קולו נהיה מפוחד פתאום. "אתה לא רוצה לעמוד כשהבוס יגיע לכאן." בדיוק אז הדלת נפתחה ו'הבוס' הופיע – או לפחות זה מי שתום חשב שהוא. הוא החליט להתיישב.
בחירה גרועה.
מכירים את זה שבסרטים אתם מתיישבים מול הרעים ואז יוצאים מהכיסא אזיקים?
אז החבר'ה האלה צפו ביותר מידי כאלה. זה מה שחשב תום כשהוא מצא את עצמו פתאום כבול לכיסא.
"אז אתה תום וולסמן אה? טוב, שמעתי שאתה רוצה לדבר איתי, אבל אתה יודע מה הבעיה? לי אין ממש על מה לדבר איתך, אז אני אשמח אם רק תוכל להביא לי את 'הסילבר' …" הוא עצר שנייה, פרץ בצחוק חולי ואמר תוך-כדי, "אה נכון! אתה קשור!" תום רק השיב לו מבט אדיש וניסה להבין מאיפה בדיוק זה אמור להיות מצחיק, כדי שגם הוא יוכל לצחוק.
'הבוס', שהיה אדם גבוה ושמן במיוחד החל להתקרב אליו. תום אפילו לא ניסה להסתיר את הדחייה שלו ממנו.
"היי… חבוב… אני מבין שאתה רוצה את 'הסילבר', הרבה רוצים להתפוצץ איתו, תאמין לי… אבל אם לא אכפת לך, אני אשמח אם מישהו אחר ייגע בי, אולי איזו בחורה?" הוא ניסה להישאר בנימה הלגלגנית מעט שלו אך לא נראה שזה עובד עליו. "אוקי אוקי, תירגע! הוא לא עליי, או על השותף שלי!" הוא פלש במהירות. הוא ידע שהם בטח ינחשו שזה תכסיס פשוט אך הוא העדיף לעשות הכל רק שהשמן לא ייגע בו. 'סלח לי נאור,' חשב בליבו. הוא פקח את עיניו וגילה שהאיש משתהה, כנראה חושב עם הוא באמת משקר.
"אין לך שותף," הוא אמר חשדן. תום הביט בו במבט מוזר. הוא לא יודע על נאור? איך? אבל…
"אהה… אז אתה רוצה להגיד לי ש… " הוא עצר מעט וגיחך. "לא ידעתי שאתה לא מבחין בשקרים שהסוכנים שלך מוכרים לך. אין פלא למה קוראים לך 'עכבר 4', עכבר!" הוא ראה שהבוס מתחיל להאדים והמשיך, מפנה הפעם את דבריו על אוסטין. "אוסטין אוסטין… לא אמרת לבוס שלך על השותף שלי?! חשבתי שהוא סומך עלייך ואתה נאמן לו… נו נו…" הוא הרים את ראשו וראה את הבוס צועד צעדים גדולים לעבר אוסטין. "יש לך משהו להגיד לי?!…" תום החליט שכדאי לו לנצל את הרגע שהם לא מסתכלים וניסה לפתל את ידו, אם לא להוציא אותה אז לפחות שתגיע קרוב עד כמה שהיא יכולה.
הוא צריך לסובב את הטבעת.
הטבעת הייתה עוד אחד מהמכשירים שהם קיבלו מהסוכנות. היא יכולה לחתוך כל דבר בעזרת הלייזר שבה.
הוא כמעט ופלט זעקה כשחום הלייזר נגע בעורו. הוא ראה אדום וראשו הסתחרר. 'קדימה קדימה…' חשב בלהיות. בכל אופן דן ונאור אמורים לחזור לחלץ אותו, אחרי שימצאו את האישה ההיא.
תום הצליח לכוון את הטבעת והיא התחילה להמיס מעט מין האזיק שכבל את ידו. הוא כבר חשב שהם לא יסיימו לעולם – מה שהיה מעולה בשבילו – אך לפתע הוא התחיל לשמוע שקט בחדר. בהדרגה. כשהרים את עיניו לדקה הוא שמם לב שהאיש בעל הצלקת כבר לא נמצא בחדר. הוא לא רצה להעלות בדעתו מה קרה לו.
"ועכשיו… תום," התחיל לומר ה'בוס' והוא נאלץ לקטוע מהר את מעשיו, שמא הוא ישים לב וייקח ממנו את הטבעת. "רוצה שנדבר במקרה על אביך?" הקיפאון והחרדה שהיו בתוכו שיתקו אותו לנוכח החיוך הממזרי שהיה על פני האיש שעמד מולו.
הוא בדיוק עמד לפתוח את פיו כשחבטה חזקה נשמעה מהמסדרון בחוץ.
תגובות (2)
את ממשיכה?
ממ כן.