דף חדש מחברת ישנה- פרק 1

"בוקר"
"נו אמא אני רוצה להמשיך לישון!"
"קים דיברנו על זה, את לא יכולה להבריז כל יום"
"נו פעם אחרונה!"
"לא"
קמתי מהמיטה והלכתי להתארגן לבית הספר, לעוד יום של סבל במלכודת נעורים הזאת.
יצאתי מהשירותים כאשר אחותי קייטי חתכה אותי בריצה לכיוון המטבח והשאירה מאחוריה שביל של חול צבעוני שהתפזר לכל עבר.
לקחתי את הסנדוויץ' שלי מהשולחן ויצאתי החוצה כדי לא לפספס את האוטובוס.
*שיחת טלפון*
"הלו?"
"קים? את לא מאמינה! תפסתי מקום מאחורי ג'יימס!!"
זאת הייתה גרייס, החברה הכי טובה שלי, או אפשר להגיד היחידה.
ג'יימס כמו שבטח כבר ניחשתם הוא הילד "המקובל" שכל הבנות רוצות, אני מאוהבת בו מכיתה ח' אבל אני לא חושבת שהוא יודע שאני קיימת.
"אומיגד תשמרי לי!!"
"עוד שתי תחנות אנחנו אצלך"
*התנתקה השיחה*
אני לא מאמינה! כל בוקר יש מלחמות על המקום מאחורי ג'יימס, בחיים לא הצלחתי לתפוס את המקום הזה.
עליתי על האוטובוס מתאפקת לא לצרוח מאושר, התיישבתי ליד גרייס ושתיינו קפצנו מרוב אושר.
לאחר נסיעה של רבע שעה הגענו לבית הספר וכמו כל יום רגיל עמד בחוץ ליד השער המנהל שברך לשלום את כל התלמידים שהגיעו. עליתי לכיתה שלי שהייתה בקומה השנייה מסדרון ד' והתיישבתי במקומי בקצה בכיתה.
בשעה 9:00 התחיל השיעור הראשון, היסטוריה, השיעור האהוב עליי.
המורה החליטה לעשות לנו בוחן פתע, הוצאתי את הכלי כתיבה והתחלתי לכתוב. היה בוחן קל וסיימתי ראשונה. כשקמתי מהכיסא והתחלקתי ללכת לכיוון הדלת שמעתי את מדיסון צועקת מרחוק "חנונית", הובכתי מאוד ויצאתי החוצה בעודי פורצת בבכי.
כן אני ילדה רגישה, אני נפגעת מהר, אבל זאת אני.
רצתי לשירותים נכנסתי לאחד התאים ובכיתי, כעבור עשר דקות שמעתי צעדים הבאים לכיווני, ניסיתי להפסיק לבכות כדי שלא ישימו לב שאני שם אבל הבכי היה מר מידי.
הצעדים התקרבו והתחלתי להילחץ, נאבקתי בדמעות ומנסה ללא הצלחה להשתיק את עצמי.
זה כבר היה מאוחר מידי, לאט לאט הדלת החלה להיפתח, חחשתי ממי שעומד מאחורי הדלת, וכשהיא נפתחה, הייתי בשוק.