דניאל ודניאל בחדר המדרגות -אירוטיק

דניאל ודניאל – רומן בחדר המדרגות של בית החולים

זה היה בבוקר אחד, כמה דקות לפני שהתחלתי לעבוד.
יצאתי לעשן בחדר מדרגות, והצטרפה אלי אחת המתמחות החדשות שלנו. "בוקר" אמרתי לה בחיוך, "חדשה כאן?"
היא חייכה, "האמת שכן, מלחיץ לעבוד במחלקה כזאת, כל רגע קורה משהו, אז חזרתי לעשן". היא לקחה שכטה ארוכה, ופלטה שני נחילים של עשן. "איך אתה מתמודד עם הלחץ?" היא שאלה, עשן מתערבל עם המילים שלה. "איך אני מתמודד?" חזרתי אחריה "אני אוהב את הלחץ, הדופק המהיר, התחושה שעוד רגע יקרה משהו, בלי זה אני משתעמם". היא צחקה, "טוב נו, זה גם להסתכל על הדברים. אני גם אוהבת לחץ ומתח, אבל מסוג אחר". היא התיישבה על המדרגות בעצלתיים, ותול כדי תנופה, המדים שלה נמתחו, והדגישו את תווי גופה. לא יכולתי שלא לשים לב לתחת שלה. תחת מעוצב, עגלגל, עושה חשק. אני ישבתי שתי מדרגות מעליה, וזכיתי לקבל הצצה ממבט עליון. היא התכופפה כדי לעפר, והצלחתי לראות בזווית העין את החזיה האדומה שלה. קצת מפתיע, אבל נראה היה שהיא אוהבת להתלבש בביגוד תחתון יקר. "איזה סוגים של מתח את מכירה?" שאלתי, בתמימות משהו.
'מה זאת אומרת, יש כל מיני סוגים. מתח בסרטי מתח, מתח בספרים, מתח מיני" היא עצרה באותו רגע, והסתכלה עלי במבט מסוקרן. "מתח מיני" חזרתי אחריה, "לא יודע אם כאן תזכי לקבל מתח מיני" אמרתי בצחוק, למרות שלמעשה כבר הרגשתי שיש מתח מיני בחדר המדרגות.
היא צחקה, ואז אמרה "מתח מיני זה משהו שאפשר ליצור אתה יודע". היא נמתחה מעט אחורה כשאמרה את זה, מדגישה את החזה שלה, שהיה מכובד ועמד יפה. התלבטתי איך לענות לזה. רציתי שמשהו יקרה, אבל לא היה הרבה זמן, המשמרת כמעט התחילה. בנוסף, התחלתי להרגיש את הבליטה בין הרגליים מתחילה להתעבות. החלטתי לזרוק את הזהירות לכל הרוחות. מתחתי רגל אחת, כך שהחבילה שלי הפכה להיות מאוד ברורה מבעד למדים. ראיתי שהיא הגניבה מבט. "כן, אפשר ליצור מתח מיני" אמרתי, וחייכתי אליה חיוך זדוני.
הייתה שתיקה של כמה שניות. ואז הסתכלתי עליה במבט סוקר, כל שתבין שאני מסתכל על הגוך שלה, ואמרתי "אני גם אוהב מתח מיני". נתתי למילים לעמוד שניה באוויר. "איל קוראים לך?" היא שאלה לפתע
"דניאל" אמרתי לה, איך קוראים לך. היא צחקה ואמרה, גם לי קוראים דניאל.
נעים מאוד, אמרתי, ולחצתי לה את היד. החלטתי לעשות קטע, הרמתי לה את כף היד ונישקתי לה את האצבעות כמו ג'נטלמן.
היא חייכה, ואמרה "מצפה לפגוש אותך כאן שוב", התחככה בי קלות ביציאה מהדלת, וחזרה למחלקה.

אם תרצו את ההמשך תגיבו כאן!