דמעות של מלאכים נופלים (פרק 1)

שנת 2022 11 בנובמבר.
התאריך שבו אימי נהפכה להיות אחת מהם. באותה תקופת זמן המגיפה החלה להשתלט על העולם. בחיים לא נראתה מגפה כזו, מגפה חסרת מרפא שמשתלטת על האדם. אני זוכרת איך זה קרה לאימא שלי, איך היא נהפכה למפלצת.
העולם שלנו השתנה כל כך בתקופה של כמה שנים בודדות.
תופעות טבע משונות החלו, ואחר כך כולם השתגעו. האנשים החלו לעשות מהפכה נגד המנהיגים, המצב הכלכלי בעולם היה נוראי בגלל ההרס שנגרם מהתופעות טבע, המגיפה החלה והאנשים החלו לקחת את החוק בידיים שלהם. לגנוב לרצוח לאנוס. כל דבר נהפך לחוקי.
אני זוכרת ירייה. איש צעיר בשנות ה20 לחייו היה צריך אוכל, אוכל היה קשה למציאה. אבא שלי מצא כמה פחיות שימורים. אך אותו איש ירה פה 5 כדורים, אני זוכרת איך שהוא כיוון את האקדח כלפי אבא שלי. איך הגוף שלי קפא ואת המילים האחרונות של אבא שלי "רוצי אלנה וקחי את אימא" הוא אמר את בקול כל כך רגוע. הלב שלי דפק כל כך מהר, חשבתי שאני הולכת להתפוצץ,לא הצלחתי לזוז קפאתי לגמרי. אני זוכרת את קולות הירייה ואיך שאחר כך אימא שלי רצה אל גופתו של אבי. זאת הייתה נקודת השבירה שלה, ובנקודת השבירה הדיבוק השד או אלוהים יודע מה זה מתחיל לתקוף את נשמת האדם. כאילו שטן משתלט עליו. זוהי הנקודה שהאדם מפקפק ברצונו לחיות, הרגע העצוב ביותר שקרה לו. וזה היה הרגע של אימא שלי.

ההורים שלי היו זוג יפה. רוזלינה וארן בראוס. שתיהם בעלי שיער שחור ולבנים כמו שלג. עינייה של אימי היו ירוקות גדולות ועיניהם של אבי היו כחולות קהות. הם היו אנשים טובים, למגרות מה שקרה בעולם, הם לא ניסו לקחת את החוק לידיים שלהם.

אני בחיים לא אשכח את העיניים הכחולות של אבי פתוחות כשגופתו שכובה על הרצפה המושלגת, מתאימה לעורו החיוור. אימא שלי צרחה כל כך חזק ובכתה המון. אני זוכרת איך שהדמעות שלה נהיו שחורות את המבט חסר ההבעה שלה כשהדמעות השחורות ממשיכות לרדת במורד לחייה. זה היה הרגע שהבנתי שזהו, היא עומדת להיות אחת מהם. הדמעות השחורות המשיכו לרדת ולרדת משאירות נתיב שחור במורד פניה הלבנות, והעיניים שלה שהחלו לאבד את צבעם הירוק ונהפכו לאט לאט לשחורות פחם. "אימא? את בסדר?" שאלתי אותה, ואז חיוך שטני עלה בצידי שפתיה. היא קמה, מתקרבת אליי ולאחותי הקטנה. אותו איש צעיר שהרג את אבי היה קפוא במקום לא מצליח לזוז, היא החלה לצחוק ידה הארוכה חדרה לחזה שלו. בחיים לא שמעתי צרחות כאלה כמו שאותו איש השמיעה,ידה יצאה ממנו ושלפה את ליבו, היא החלה לאכול אותו,את הלב שלו. לברוח, עלה בראשי באותו רגע, אחזתי באחותי כל כך חזק והתחלתי לרוץ כל כך מהר. באותו יום רצתי עד הלילה פוחדת שהיא בעקבותיי ותנסה לקחת אותי גם. פחדתי שנקודת השבר תתפרץ, אבל למזלי ידעתי לשמור על עצמי יציבה. זה היה לילה קשה. אני זוכרת את הקור שהרגשתי על פניי במהלך הריצה את כאב הריאות. נרדמתי עם קורה אחותי על השלג וכך הוא נגמר, כך אני והיא נהפכנו ליתומות.