דמעות מזהב- פרק 28

אוון הגיע בצהריים, ישבנו וקשקשנו במשך שעות.
שיערו ארך כל כך, הוא אוסף אותו לקוקו קטן וכהה.
התגעגעתי אליו כל כך, זה כל כך מוזר לראות אותו בנוף עכשיו.
הוא שזוף כל כך ונראה מאושר כל כך.
"לא היית צריך לבוא" אמרתי.
"אחותי במצוקה ואני לא אגיע? לא נראה לי" אמר בקול עמוק.
"אל תגיד לה שאמרתי לך שהיא לא בשיאה"
"התגעגעתי אליכן נואשות, הגיע הזמן לחזור קצת אחרי 7 שנים, לא?" אמר ואני חיבקתי אותו חזק.
"אתה לא תאמין איך היא היום" אמרתי לו בשקט.
"איך?"
"אמיתית, בן אדם עם רגשות ותחושות" אמרתי ואוון התפעל.
"היא אמיתית מצד אחד, ומאוד סמכותית מצד שני"
אליס לא ראתה את אוון כבר כמה שנים, אני מחכה לראות את תגובתה.
התקשרתי לאליס, "אני יוצאת" היא אמרה בלחץ.
"תירגעי אליס, הכל בסדר, קחי את הזמן" אמרתי לה.
שלחתי את אוון לפרוק את דבריו בביתי, עברתי לגור בעיר, מרחק 20 דקות נסיעה מביתה של אליס.
אוון חזר כעבור שעה, נקי ומצוחצח.
שנינו יושבים על הספה, מחכים לבואה של אליס באור העמום של החדר של טיה.
"מה היא בשבילה?" אוון שאל, הביט בטיה.
"רגשית או ביולוגית?" שאלתי.
"גם וגם"
"זה מורכב, סיפרתי לך.
טיה הייתה תלמידה שלה במשך הרבה שנים, ויש להן קשר מאוד מיוחד.
זה התפתח לאט לאט אבל בסוף זה הגיע לזה שטיה הפכה לנקודת האור בחייה.
אליס לקחה אותה תחת חסותה, הן עברו הרבה יחד, עליות ומורדות, יותר ירידות מאשר עליות אבל זה חיזק את שתיהן.
אתה יודע מה אליס אומרת עליה, שהיא נערה מדהימה ומיוחדת ושהיא כמוה בקטן, זה מקסים בעיניי"
"אני מכיר את הסיפור הכללי"
"אז מה אתה רוצה לדעת?"
"את מה שאת יודעת"
"אליס לא מספרת לי הרבה"
"ובכל זאת.."
"טיה הייתה צריכה עזרה, היו לה התקפי אלפא.
טיה, כמו אליס, מעולם לא ביקשה או דיברה על זה, אבל אליס שמה לב שמשהו מטריד את טיה.
בנוסף היו לה כמה בעיות עם משפחתה, אליס לא מספרת לי על זה..
אשפזו את טיה במחלקה לחולי נפש, פה בג'ין, ממש כמו אליס.
אליס רגישה לנושא הזה, מי כמוך יודע.
והיא לקחה את טיה תחת חסותה, הפכה אותה לחלק ממנה.
והן נקשרו אחת לשנייה מאוד, הן הפכו למשפחה.
ואז הכל החל להתפרק סביב אליס, כרמן עזבה, היא התגרשה ממייק ואני לא הייתי האחות הכי טובה בעולם.
טיה הייתה האדם שאליס באמת דיברה איתו, היא הפסיקה לשמור בבטן והחלה לספר, לטיה.
ראו עליה שמשהו השתחרר אצלה.
הן פשוט שתי נפשות תאומות, קיטשי אבל נכון, אחת בגוף של נערה בת 15 והשנייה בגוף של אישה בת 29.
מעולם לא ראיתי את אליס ככה, שלווה כל כך ורגועה.
טיה הפכה אותה לאדם יותר רך, חם ואוהב.
אליס חזרה לחבק אנשים"
"ואוו, בחיים לא הייתי מאמין שאת מדברת על אליס שלנו" אוון אומר בהתפעלות.
"אמרת שיש בינהן קשר ביולוגי" מוסיף.
"אליס לא מזמן גילתה שהיא אחותו של אביה של טיה"
"האימוץ…" אוון אומר בשקט.
"ואיך טיה הגיעה למצב הזה?" שואל
"טיה ניסתה להתאבד" אמרתי בשקט.
"מה??" אוון מופתע.
"לא יודעים מה הסיבה, היא הייתה מאושרת עם אליס.
לפני שטיה התאבדה, ניסתה להתאבד, היא ואליס רבו קצת, זה היה כשבאת לטיה"
"ואליס בטח מאשימה את עצמה"
"יש משהו שהיא לא מספרת לי, היא משמיטה חלק בסיפור ההתאבדות של טיה, אני בטוחה" אני חושדת.
אני רואה את אליס מרחוק הולכת במסדרון, "לא סיימנו לדבר עליהן" אני לוחשת ואליס מגיעה, שפופה אך מצוחצחת.
שיערה מתוח לאחור, כמו בימים עברו, היא לבושה בג'קט שחור ובטייטס שחורים.
היא נועלת את המגפונים הקטנים והאפורים שלה, היא חוזרת להיות ייצוגית.
"אני לא מאמינה" אני פורצת בבכי ואוון מחבק אותה חזק.
"למה באת אידיוט" אליס מחויכת ומלאה בדמעות.
"למה לא באתי לפני זה" אוון אומר בשקט.
אליס בוכה, מאושר ומעצב, היא שמחה לראות את אוון ועצובה שזה בנסיבות כאלו.
היא מחבקת את אוון והוא מרים אותה מעט.
"אני לא מאמינה שאני רואה אותך" היא לוחשת.
אני יוצאת בשקט מהחדר, בספק אם הם שמו לב בכלל, אני את עבודתי סיימתי לעת עתה.
אחזור מאוחר יותר, אני פחות נחוצה כרגע.
אני מתהלכת במסדרונות הארוכים, בדרכי למעלית הרחוקה.
מישהו תופס בידי, אליס.
"תודה" היא לוחשת.
"לא עשיתי כלום" אני אומרת.
"את לא היית חייבת לעשות את זה, את הכל. תודה" היא אומרת בשקט.
אני מחייכת בנימוס, רוצה לחבק אותה כל כך, אבל היא רק חוזרת ונהיות קשוחה מיוחד ליום, הרכות שלה, החום שלה, הולכת ודועכת.
אני צועדת אל עבר המעלית ונכנסת באיטיות, אליס עומדת עם הגב אליי, היא לא חוזרת לחדר.
לפתע היא רצה, תופסת את דלת המעלית רגע לפני שהיא נסגרת ומחבקת אותי חזק, תחילה אני מופתעת, ואז אני פשוט מחבקת אותה חזרה.
היא לא בוכה, היא לא מתנשמת בכבדות, היא פשוט אליס.
ברוכה הבאה לאנושיות, אליס.