דמעות דם פרק 5

אני יושבת על המיטה מיסתכלת לתוך המסך של הטלפון "מייסון" כתוב באותיות שחורות גדולות. אני מחזיקה את האצבע מעל הכפתור של חיוג. מה אני אגיד? מייסון אתה איש זאב? זה נישמע טיפשי! אולי זה באמת צירוף מקרים?! אני לא רוצה שחברי החדשים יחשבו שאני משוגעת שמאמינה ביצורים אפלים. ואם זה נכון? אני צריכה הוכחות. אני זורקת את הטלפון על הכרית וקופצת למחשב. אני מקלידה שתי מילים פשוטות "אנשי זאב" אבל התוצאות מאכזבות. כלום חוץ מ"רצח, בשר, כלי כסף וירח מלא" טוב בזה אני אצטרך להשתמש איכשהו. אני מקלידה במהירות "ירח מלא לוח זמנים" הירח המלא הבאה בעוד שלוש ימים. עד מאוחר אני יושבת במיטה ורושמת רעיונות. שום רצחים או בני אדם שנעלמו במסתורין לא היה כבר בעיר הזאת מיזמן וגם בערים שבסביבה. אני מסמנת X ליד המילה רצח. אני אזמין את מייסון לארוחה מישפחתית! עכשיו אני יכולה ללכת לישון בשלווה. בחלום ראיתי את עצמי יושבת ומלטפת זאב בצבע אפור לבן, מבטי מושפל לזאב וכשאני מיסתכלת קדימה זה היה הקטע המצמרר עיניי בצבע צהוב זוהר כמו אצל הזאב השחור ואני מחייכת חיוך שטני. אני עוד פעם מיתעוררת רק הפעם אמא שלי עומדת בפתח הדלת.
"אנחנו ממש צריכים ליקנות לך תופס חלומות רעים. מי יודע אולי הרשת הקטנה המעוגלת הזאת תעזור לך" אמא שלי חייכה.
"מה קורה לוסי? אף פעם לא היו לך חלומות רעים בבית השעבר" היא מיתיישבת על פינת המיטה שלי.
"זה בטח קשור לבית החדש" אני נאנחת ומחייכת.
"מה מפחיד אותך כול כך בחלומות שלך?"
"זאבים" אני אומרת את האמת.
"זאבים?" אמא שלי מופתעת.
"כן זאבים היתחלתי לחשוב עליהם בלי סיבה שאני מבינה" אני נאנחת.
"טוב אם תירצי לדבר על זה אני תמיד כאן" היא מחייכת וקמה.
"אמא אולי יבוא אלינו היום אורח ידיד טוב שלי" אני מחייכת.
"לארוחה?" אני מהנהנת.
"טוב אין בעיה לכי לישון" אני נירדמת.
מעיר אותי הזימזום המעצבן של השעון המעורר. אני הולכת למיקלחת מצחצחת שיניים מברישה את השיער. יום רגיל. אני שומעת את היללה הרגילה. אני מיסתכלת דרך החלון. שלג?!! כול העיר מכוסה במעטפת לבנה. יופי… אין לי אפילו מעיל מחמם לשלג.
אני לובשת חולצה עם שרוול ארוך ומעליה סוודר ומעיל מקווה שזה יחמם אותי.
אני רצה למכונית. מפעילה את החימום ומהר נוסעת לבית ספר.
בחניה פוגשת אותי אלכס.
"את אוהבת שלג?" היא שואלת אותי.
"ממש לא" אני מחייכת.
"אז קחי את זה" היא מביא לי קלסר.
"למה?" אני פותחת אותו אבל הוא ריק.
"להגנה הבנים מתים על שלג ותמיד כשיורד שלג הם מישתמשים בהיזדמנות הזאת למילחמת כדורי שלג" לפתע עף אלינו כדור שלג ופוגע באלכס.
"זה מעיל חדש!" היא תופסת קצת שלג ביד והופכת אותו לכדור.
"אלכס מיצטער" תום רץ מחייך חצי חיוך.
"גם אני מיצטערת" היא משפילה מבט.
"על מה?" הוא מיתקרב.
"על זה" היא זורקת עם כול הכוח את כדור השלג בתום.
אני רואה את מייסון.
"היי" אני מחייכת אליו.
"בלי כדור שלג!" אני מזהירה אותו והוא צוחק.
"נו מי לא אוהב שלג?" הוא צוחק.
אני מרימה יד.
"אני אז בבקשה תכבד את הבחירות שלי" הוא מהנהן.
"אתה רוצה היום אחרי הבית ספר לבוא אלי?" חייכתי.
"בסדר" זה היה קל.
אני מרגישה מכה קרה בגב. אני מנערת ורואה שזה שלג. מישהו פגע בי עם כדור שלג.
מייסון כבר הולך לכיוון הבחור שצועק מיצטער.
"מייסון!" אני צועקת ורצה לאחריו.
אני מיסתכלת על הבחור המחייך בעל השיער הבולנדיני. כשהוא מביט בי אני מתחילה לירעוד. עיניים צהובות. ילד חדש. אף פעם לא ראיתי אותו אבל הוא ניראה לי מוכר או יותר נכון עיניו מוכרות לי.
מייסון תופס אותו בחולצה ומתחיל לאיים על הילד החדש.
"מייסון אל תעז!" אני מצליחה לשחרר את החולצה של הבחור החדש מאחיזתו של מייסון. אני נעמדת ביניהם.
"אל תיתן לבחורה להגיד לך מה לעשות. אתה יודע שאתה רוצה" הבחור החדש מחייך עכשיו חיוך יותר גדול.
"תיסגור את הפה לפני שאני אעשה זאת" אף פעם לא ראיתי את מייסון ככה.
"מייסון תירגע" אני מחבקת אותו.
"איזה חוסר נימוס שכחתי להציג את עצמי. קוראים לי ברנדון אני חדש כאן" הוא פשוט לא מפסיק לחייך.
"את בטח לוסי ואתה מייסון שמעתי כבר עליכם" אני מרגישה שמייסון מתחיל להירגע.
"תיראו מה השעה! צריכים ללכת ולוסי כדי לך לחפש מישהו שיכול להגן עליך" הוא הלך והפעם אני הרגשתי שאני רוצה ליבעוט לו בפנים.
"בואי נלך" הוא הישתחרר מהחיבוק שלי והלכנו ביחד לכיתה.
בשיעור ראיתי את מייסון שולח הודעות לבלאק ותום. הצלחתי ליקרוא את חלק ההודעות.
"מה הוא עושה פה!" בלאק כתב.
"בטח להמשיך להרוס לנו את החיים" תום כתב.
"אני בטוח שאתם לא קשורים לזה. זה בטח ביגלל שהגנתי על לוסי מימנו אתמול" כתב מייסון. אז צדקתי מייסון הוא הזאב האפור לבן הזה! וברנדון הוא השחור שכמעת תקף אותי אתמול!
"מה הוא רוצה מימך ביכלל?" כתב תום.
"הוא לא יכול לישלוט בזיכרונותיו וברגשותיו כמו שאנחנו למדנו לישלוט. ביגלל הקינאה והזיכרונות של כול משעשיתי לו רע הוא מנסה להרוס לי את החיים. קודם הוא הפך אותי למיפלצת חסרת שליטה! ואז ביגלל הצלקת הזאת והחוסר שליטה הורידו אותנו מעמדת הכי מקובלים לעמדת המוזרים! ועכשיו ניראה שהוא רוצה שיסלקו אותי מהבית ספר! ולקחת מימני אותה! ביגלל שהוא ראה שהיא חשובה לי כי הגנתי עליה אתמול והמשכתי להאבק אפילו אחרי שניפצעתי ברגל" כתב מייסון. אותה? זה אני?
"אז תיתרחק מימנה עד שזה יעבוד על ברנדון והוא יראה שאתה ביכלל לא מעוניין בה והוא יסתלק מי כאן. אפשר להגיד שזה גם להגנת כי מי יודע מה הוא יכול לעשות לה" כתב בלאק.
"אני לא יכולה… אני פעם ראשונה שולט כול כך טוב ברגשות שלי. יכולתי להרביץ לברנדון בקלות ביגלל הכעס אבל קולה הצליח להפסיק אותי וחיבוקה הצליח להרגיע אותי. זה כמו לא לילשתות מים זה ניראה קל ביומיים הראשונים אבל אז זה ממש לא אפשרי ככה אני מרגיש…" כתב מייסון.
"מיזדהה איתך אחי" כתב תום.
"אני מאמין לך שזה קשה אבל אני מאמין שזה היה קשה יותר לך ליראות אותה מתה כי מי יודע אם ברנדון מיתכוון להרוג אותה כדי ליגרום לך אבל" כתב בלאק. להרוג אותי?!
"מייסון תביא את הטלפון שלך אלי" המורה תאור.
"ביי ניתפסתי נ.א.כ." מייסון כתב מהר הודעה אחרונה. נ.א.כ. זה נדבר אחר כך?
מייסון מביא למורה את הטלפון שלו.
צדקתי מייסון בלאק תום וברנדון אנשי זאב!