דמעות דם פרק 2

"אני כבר חוזרת אני מביאה את כול משאת צריכה" המנהלת יצא.
"מה אתה עושה פה?!" התחלתי הראשון לדבר.
"כפי שידוע לי… לומד" הוא חייך.
"לא מה אתה עושה אצל המנהלת!" הוא ציחקק.
"כרגיל ביגלל הברזות, מעורב באלימות והיתחצפות למורה" יופי הראשון שאני מכירה הוא חולגן. נאנחתי.
"טוב הינה המערכת שעות, ורשימת הספרים שאת צריכה לקבל" המנהלת היתישבה ונתנה לי שתי דפים.
"ואתה תקבל סילוק" הרגשתי רעד בגופי הרגשה שאני צריכה אכשהו להוציא אותו מהצרה הזאת.
אולי זה מסיבות אנוכיות כי רציתי שלפחות מישהו 1 אני אכיר.
"לא. אני יכולה לעזור לו… להשפיע עליו לטובה" חייכתי חיוך חברותי.
"את יכולה לעזור לו?" המנהלת אמרה בליגלוג.
"כן אני היתי תלמידה מיצטיינת בבית-ספר שעבר שלי" העליבה אותי המחשבה שהמנהלת לא יכולה להאמין שאני אשפיע עליו.
"טוב אבל עוד פעם אתה תישלח אלי למישרד אתה תהיה מסולק רישמי" מייסון הינהן.
"אין בעיה. ואל תידאגי אני אטפל בתלמידה החדשה" הוא חייך וקם.
קמתי ויצאתי אחריו.
"היתי אומרת שזה גורל אבל אף פעם לא האמנתי בגורל" חייכתי.
הוא קפא לפתע והיסתכל עלי. זה משהו שאמרתי? שאלתי את עצמי.
"לוסי גורל קיים ולפעמים הוא אכזרי" הוא דיבר לאט.
שתקתי. הוא המשיך ללכת.
"איזה שיעור יש לך עכשיו?" הוא לקח את הדפים שהמנהלת נתנה לי.
"מגניב את תישבי לידי?" הוא היסתכל עלי.
"יש לך עכשיו גם היסטוריה?" הוא הינהנן.
"כן אני אשב איתך יש לי בחירה אחרת" דיברתי בציניות.
"אוי באמת לוסי. אולי תשתחררי קצת. אני בטוח שתכירי עוד תלמידים. אם את רוצה אני אכיר לך את חברי" עם כול כך הרבה קטטות ויש לו עדין חברים. ממש הלם.
"אנחנו מאחרים" אמרתי כשראיתי שאין כבר תלמיד במיסדרון.
"הינו כמה דקות אצל המנהל אז זה לא בעיות" הוא צחק.
"איך אתה כול כך רגוע?!" היסתכלתי עליו בהלם.
"כי אף אחד לא מיסתבך ביום הראשון שלו בבית ספר ואני תמיד מיתסבך" הוא נהיה רציני.
ניכנסנו לכיתה.
"אדון אסטוי יש לך תלמידה חדשה" מייסון המשיך למקומו והיתיישב.
"תודה מייסון ולך קוראים?" ניגשתי לשולחן.
"לוסי ויינטור" הוא הביא לי ספר והלכתי והיתישבתי ליד מייסון.
כולם היסתכלו עלי בהלם כשראו עם מי היתיישבתי מבטיהם היו כמו סכינים בגבי.
"אמרתי לך שלא ניסתבך" לחש מייסון.
היסתכלתי על ידו. היתה עליה צלקת מוזרה. כשהוא ראה שאני מיסתכלת על ידו המצולקת. הוא החביא אותה ישר מיתחת לשולחן.
"ממה הצלקת?" היסתכלתי עליו.
"זאב" הוא לחש.
"תקף אותך זאב?" ניחשתי.
"כן אבל הוא הספיק רק לינשוך אותי ביד" הוא נאנח.
"לזה היתכוונת ב'גורל יכול להיות אכזרי'?"
"יכול להיות" הוא היתנשם.
חשבתי על מייסון המיסכן ניתקף על ידי הזאב הזה.
לא הקשבתי למורה. סירטטי במחברת זאב בצבע אפור עם שיניים חשופות מוכן לתקיפה.
השעמום נימשך עוד שעה במתימטיקה ואז הלכתי עם מייסון לקפיטריה.
לקחתי רק חתיכת פיצה ובקבוק קולה.
מייסון לקח רק חתיכת פיצה.
"איפה נשב?" שאלתי.
"רוצה לשבת עם החברים שלי? הם בטח מחפשים אותי" הוא חייך.
"אין לי בעיה" רציתי ליראות מי החברים שלו.
"היי תיצטרף אלינו לוסי אוקי?" צעק לשתי בנים ובת.
"אם היא על אחריותך אז אין בעיות" צחק אחד מהם.
"לוסי זאת אלכס" הוא הציג אותי בפני ילדה בגילי ניראת נחמדה עם שיער בלונדיני גלי.
"נעים להכיר לוסי" היא הושיטה את ידיה.
"נעים להכיר" חייכתי.
"זה תום" הוא היה טיפה גבוה ממייסון. שיער שחור.
"נעים להכיר" לחצתי את ידו ושמתי לב שעל זרועו יש אותה צלקת כמו שלמייסון.
"וזה בלאק" לחצתי את ידו ולא ראיתי צלקת.
"מאיפה את לוסי?" היתיישבנו.
"אני מקליפורניה" נגסתי מהפיצה.
"שמעתי שזה מקום יפה אז למה עברת לפה?" תום שאל.
"זה מקום באמת יפה אבל אבא שלי קיבל פה הצעה עם עסק טוב לעבודה" נאנחתי.
"איך עברו עליך היסטוריה והמתימטיקה?" אלכס שאלה.
"בהיסטוריה אתם טיפה מפגרים אני כבר למדתי את זה" חייכתי ונגסתי עוד נגיסה מהפיצה.
שמתי לב שאכלתי כבר את הפיצה.
"את יכולה ליזרוק את הזבל?" שאל מייסון.
"אין בעיות" אספתי מהר את כול הזבל למגש ולקחתי את המגש.
הלכתי לפח זרקתי את הזבל ושמתי את המגש על הפח. איפה ששמו כולם את המגשים שלהם.
"היי אני קלי וזאת בקי. את בטח לוסי הילדה החדשה" חייכו אלי שתי בנות מוזרות.
"כן…"
"אני רואה שאת מדברת ויושבת עם המוזרים של הבית ספר. יש לך אומץ משחשוב בחברות שלי זה כבוד אומץ ויופי. יופי נוכל לשפץ אותך. בואי אלי הביתה היום וניתן לך כמה טיפים" היא חייכה.
"אני אבוא אלך בעוד מיליון זיליון שנים!" הרגשתי עוד פעם את הרגש הגנה הזה.
"את מכירה אותם ביכלל?"
"הם ממש נחמדים והם מקבלים אותי כמו שאני!" הרגשתי שאני מיתפוצצת מכעס.
"אם את רוצה אבל אני מזהירה אותך שאף אחד לא ידבר איתך אם תהיה בחבורה שלהם" זהו זה המקש האחרון.
"אני לא צריכה להיות פפולרית כמוך! אני יכולה להיסתפק בחברי אמת כמוהם" היסתובבתי והלכתי. משאירה אותם מאחורי עם פה פעור.
היתיישבתי במקום שלי. משלבת ידים.
"הכול בסדר?" אלכס שאלה.
"בסדר מדהים רק שבכול בית ספר יש את זאתי שמנסה לשכנע שיש קבוצה בבית ספר שהיא קבוצה של מוזרים" ראיתי שלהם ביכלל לא אכפת שמחשבים אותם למוזרים.
"אוקי הינה הצילצול של סוף החופש שלנו" צחק תום. הם קמו ניפרדו מימני ומי מייסון שהיה שקוע במחשבות.
"אתה בא?" היסתכלתי עליו.
"כן ספורט זה השיעור היחיד שלעוד לא היסתבכתי בו" הוא חייך.
"מקווה שזה לא רמז שהיום תיסתבך בשיעור הזה" צחקתי.
"אם אף אחד לא ירגיז אותי אז לא אצטרך לסבך את עצמי" יש לו בעיות כעס?
"למה לתום יש גם צלקת כמו אצלך?"
"גם לבלאק יש טוב אני צריך ללכת" הוא הלך למילתחה של הבנים ואני של הבנות כמובן.
אוקי זה באמת מוזר לתום, מייסון ובלאק יש אותה צלקת של זאב.
לפתע ניזכרתי ביללה ששמעתי היום בבוקר.