דם שחור-פרק 1

"אמא?"
"כן מתוקה?"
"איפה אבא?"
"הוא עסוק"
"מה הוא עושה בדיוק?"
היא שתקה.
"אמא?"
היא הסתובבה לכיוון קלריס,בתה בת ה-5,שערה היה אסוף בסרט אדום וגדול לקוקו ופוני נפל על פניה העדינות,היו לה עיניים כחולות,כמו זכוכית,עורה היה לבן וחיוור מאוד בדיוק כמו אצל אביה ושיער שחור כמו פחם.
היא חייכה חיוך תמים והביטה בעיניים גדולות באמה,מצפה לתשובה.
אמה נשכה את שפתה וסירקה באצבעותיה את שערה הבלונדיני הבהיר.
"מתוקה,את צריכה להבטיח לי משהו,מה שלא יהיה,תמיד תאהבי את אבא שלך,תמיד תעמדי לצידו,לא משנה מה הוא עושה…יש לו סיבה,להכל.אבל דבר אחד מאוד חשוב שאת צריכה לזכור לכל החיים…"היא חפנה את לחייה של קלריס באצבעותיה הדקיקות והרזות,שעכשיו רעדו."אנשים הם לא מה שהם נראים,אסור לך לסמוך על אף אחד,את צריכה לסמוך רק על בן-אדם אחד,על עצמך."
"מבטיחה"אמרה קלריס בצייטנות.
אמה חייכה חיוך קטן ופנתה ללכת.
"לאן את הולכת?"
אמה שלבשה שמלה ארוכה מקטיפה סובבה את גבה אליה.
'היא כל כך יפה' חשבה קלריס,'הלוואי שהייתי כמוהה'.
"אני הולכת,אבל אני אחזור,אבא שלך צריך אותי…"
-כעבור שעה-
"קלריס…"
"אבא?"
הוא הרכיב את המשקפיים שלו,ושערו השחור הסתיר את רוב פניו.
"איפה אמא?"
הוא התיישב לידה.
"אמא שלך,הלכה לישון."
"לישון?ומתי היא תתעורר?"
הוא נשם נשימה עמוקה."אף פעם"
"אף פעם?"
"אף פעם"
"היא עייפה?"
"היא מאוד עייפה"
"תעיר אותה אבא!אני לא רוצה שהיא תלך לישון לתמיד!"
"לצערי הרב…"הוא חיבק אותה,"אי אפשר להעיר אותה"
קלריס בכתה."אתה יכול!היא יושנת,זה הכל!תעיר אותה"
אביה חיזק את אחיזתו בה."לא קלריס,אמא לא תתעורר יותר…"
***

בום!

"לעזאזל!"צעקתי.
"הרעשים הנוראים האלה,אני חייבת להגיד לאבא להפסיק עם זה כבר,זה משגע."
הבטתי על השעון,השעה הייתה 21:00,אבא לא מסכים לי לצאת מהחדר בשעות האלה ובטח שבטח לא לרדת למרתף הפרטי שלו.
אבל פשוט אי אפשר לישון ככה.
הדלקתי את הפנס הקטן וסידרתי את כותונת המשי שלי,הוצאתי את מחברת הציורים שלי,הבטתי בהם ואז בחתימה המסולסלת שלי,'קלייר'.
חייכתי לעצמי.אמא לא סבלה כשהשתמשתי בשם החיבה שלי,קלייר,אבל אף פעם לא אהבתי את השם שלי,תמיד חשבתי שהוא מתאים לזקנה בת מאה.
הרעשים התחדשו,סגרתי את המחברת בטריקה.זהו זה,עד כאן.
לבשתי את נעלי הבית שלי וירדתי במדרגות,כשהגעתי דפקתי על דלת המרתף.
אבא שלי פתח סדק קטן של הדלת כך שראיתי רק את המשקפיים שלו.
"קלריס,חזרי מיד לחדר שלך"
"אבא מה זה כל הרעשים האלה?"
"חזרי לחדר שלך…"
"אל תגיד לי שאתה מתכנן לי יום הולדת 15 במרתף הזה למחר."
"היום הולדת שלך…"הוא הנהן.
"כן,אתה לא עושה את זה פה,נכון?"
"בטח שלא,תעלי למעלה,ותישארי בחדר שלך."
"אני מנסה לישון,תפסיק עם הרעשים."
אבא צנח למטה והחזיק בחוזקה בדלת.
"אבא!"
הרמתי אותו,הוא גנח והחזיק את בטנו.
"לכי לחדר קלריס!ואל תצאי ממנו!שמעת?!"
"אבל אבא…"
"קדימה!"
הוא סגר את הדלת בטריקה חזקה.
עליתי לחדר,בזמן האחרון הוא מתנהג מוזר,כלומר,הוא תמיד התנהג מוזר אבל היום זה שונה.
התיישבתי על המיטה והבטתי בתמונה של אמי,לקחתי אותה.
היא הייתה כל כך יפה,היה לה שיער בלונדיני בהיר וזוהר,גוף מדהים,עור שחום ומושלם וידיים דקיקות וקטנות,אני בכלל לא דומה לה,חוץ מאותן העיניים הכחולות,אבל שלי תמיד נראו כל כך שונות משלה…
הייתי דומה לאבא שלי כל כך שזה היה מפחיד.
הנחתי את התמונה על השידה ולקחתי ספר מהספרייה שלי.
למדתי בבית,אבא שלי לימד אותי,הוא נתן לי ספרים לקרוא,תרגולים ומשימות,אף פעם לא למדתי בבית ספר,פגשתי אנשים אחרים או יצאתי החוצה,חוץ מהגינה של האחוזה שלנו.
נשמעה צרחה איומה ואז צעקה.
הזדקפתי על המיטה ופתחתי את הדלת,הצרחות המשיכו להישמע.
ירדתי למרתף במהירות ודפקתי על הדלת,אף אחד לא ענה.
"אבא?"
דפקתי על הדלת חזק יותר,"אבא!"
הסתערתי על הדלת והיא נפתחה לרווחה.
הכל התמלא באבק וריח נורא היה באוויר.
"אבא?".השתעלתי.
משהו מגעיל מלא בדם קפץ עליי,עין אחת שלו לא הייתה במקום והשניה הייתה בדם,לא היה לו יד ורגל והוא זחל עלי,הוא היה מלא הנוזל ירוק ושחור.
צרחתי והעפתי אותו ממני,היצור נהם וזחל לעברי.
כל החדר היה מלא בדם,הסתובבתי במהירות ותפסתי סכין שהיתה מונחת על אחד השולחנות,ידי רעדה ושלחתי אותו לעבר היצור המגעיל,זה פגע לו בעין והיא יצאה החוצה,הוא צרח,צרחתי חזרה וברחתי משם.
"אבא!"צרחתי.
"מפה"הסתובבתי.
נער בעל שיער לבן-צהבהב שעמד בגבו אלי עמד שם.
"מי אתה?"
"מפה,תעקבי אחרי"
"תראה את עצמך"
הוא הסתובב,היה לו עור בהיר,לבן-תכלת,ציפורניים רקובות,עיניים ירוקות נוצצות,חתך פעור לכל אורך פניו מלא בדם ופצעים שעובר דרך העין השמאלית שלו וחותך גם חלק ממנה,הוא היה מלא בחתכים בדם ובגדים קרועים.
צרחתי ורצתי משם.
"לא!"שמעתי אותו.
"לך מפה"
הוא ניסה לעקוב אחרי,אך נכשל כי הוא צלע ונפל.
רצתי משם.
מה קורה פה?איפה אבא?