דם עכור || פרק 1 || טיוטה 1

"מספר ההרוגים בעשור האחרון הגיע אמש לחמישים. הפעם נרצח באכזריות הפוליטיקאי היקר
לנו ג´פרי סמית´ס, גופתו הייתה מונחת על עמדת הנאום בחדר הישיבות-" פאולה השתעלה בפתאומיות והניחה את כוס הקפה החמימה למגע על הצלחת הלבנה הקטנה, התואמת לכוס, שהייתה מונחת על השולחן העגול בבית הקפה. היא הרגישה את ליבה פועם כעשרות תותחים, היא נשכה את שפתה והתחננה לעצמה להירגע. היא לא קשורה לזה, היא לא אמורה להיות קשורה לזה. "והרוצח לא נתפס. כמובן שאין ספק על ידי מי בוצע הרצח הנקי הזה. שום סימני מאבק, והסמל המוכר לנו כמו תמיד משורטט על יד הגופה, הפעם על עמדת הנאום." פאולה הסיטה את מבטה מהטלוויזיה, היא מצמצה והבעת הפנים האופיינית שוב עלתה על פניה כאשר חזרה להביט במסך אשר היה תלוי על הקיר בבית הקפה.
היא לא היחידה אשר הביטה במסך, אבל השאר כבר לא היו מופתעים. כועסים כן, מיואשים בהחלט. אבל אף אחד לא הופתע. "שוב הפרצוף המעורער הזה, אקרמן?" המלצר נשען
עם ידו על שולחנה, על פניו חיוך שלדעתה היה מטופש וקליל מידי בשביל אותו הבוקר.
"וויל, זה לא הרגע." ענתה פאולה ולגמה מהקפה שלה, רוב תשומת ליבה עדיין נתונה לחדשות.
המלצר הזעיף פניו לשנייה ואז חזר לעמוד, ידיו שלובות על חזהו ומבטו נדד לטלוויזיה ואז חזרה
לפאולה המרוכזת. בלתי אפשרי לדבר עם פאולה במצב הזה, והוא כבר ניסה.
"שוב משפחת המלוכה." אמר וויל, קולו מוצף בגועל ואכזריות. הוא הניח את המטלית אשר החזיק בידו השנייה והחל לנקות את שולחנה של פאולה בקדחנות. פאולה אף לא העניקה לו מבט. לאחר שוויל הלך פאולה נשמה לרווחה. משפחת המלוכה, בדיוק אלו שגרמו לעולם סוף סוף להבין עד כמה כאב יכולה לגרום קהילה שבה לא יותר מ3,000 איש. קהילה שבה לכולם זורם דם מלכותי, קהילה שמחשיבים את עצמם כטהורים. כולם רואים בהם כת עילאית, כת קדושה אבל אף אחד מעולם לא ראה מישהו מהם במציאות. אין להם שום השפעה מלבד הרוצחים שהם שולחים מידי פעם כדי שירצחו אנשים שמהווים בשבילם איום. ג´פרי סמית´ס, שרצה שכל תושב יעבור חקירה, ולא משנה כמה משאבים יידרשו, כדי לגלות ולו שני בני אדם ממשפחת המלוכה. ככל הנראה הסיבה למותו. מלבד כך העולם התנהל כרגיל. רצח, פעם בחודש או חודשיים. הפעם היחידה שתפסו שני רוצחים הייתה לפני שנה. הם חנקו זה את זה בתא המאסר לפני שחוקרים הספיקו להגיע. מעולם זה לא הטריד אותי כל כך, אף פעם לא הקדשתי לזה מחשבה מרובה. גם לשאר העולם זה לא ממש הפריע, הרי זה קרה רק בבריטניה ולכן זה לא נגע להם באופן כלשהו. שאריות הקפה התמוססו בפיה של פאולה. היא הניחה מספר מטבעות ליד כוס הקפה הריקה אך לא קמה. היא הוציאה את המכתב בעדינות
מתיק העור שלה. מכתב לבן, צבעו כל כך בהיר עד שאפילו הקיר הלבן מאחורי הדלפק בבית קפה נראה כהה לעומתו. חותמת ירוקה עם הסימן המוכר התנוססה עליו. הסימן של משפחת המלוכה. לפאולה לא היה שום קשר עם זה, והיא ידעה שיהיה לה קשר מהרגע שתפתח את המכתב, ולא משנה בכלל מה התוכן שלו. עצם זה שהיא לא זרקה אותו, או נתנה אותו לרשויות אומר משהו עליה. פאולה הביטה שום במסך, עיניה הנוקבות ננעצו בתמונות מליל אמש. הוא מת בגללם, ולא רק הוא.
פאולה פתחה את המכתב.