דימעותיו של מתושלח פרק ג

והיה למתושלח חבר טוב,
רפי המגלומן שמו,
והוא היה אדם צנוע וחביב מאוד,
פשוט שם משפחתו היה ״המגלומן״,
ואיננו העיד בכלום על אופיו המשובח.
ורפי המגלומן עודד את מתושלח ללכת לגמילה,
כי הוא היה רואה אותו הורס את עצמו עם כל הזונות והמקדונאלדס והסמים הקשים.
ויום אחד, מתושלח קם בבוקר והחליט, אני הולך להקשיב לרפי היום, ואלך להיגמל מכל החרא הזה.
וכעבור שנה ושלושה חדשים, מתושלח נהיה אדם חדש לאחר שניגמל לחלוטין מהזונות ומהמקדונאלדס ומהסמים הקשים.
לאט לאט מתושלח נהיה טבעוני, הפסיק לעשן ולשתות, ובכלל אימץ אורח חיים טבעי ונקי.
לאחר שנה שלימה של אורח חיים נקי מתושלח החל לגדל עכברוש במרפסת שלו.
והעכברוש הזה היה יודע עתידות.
כל מי שראה אותו מיד העכברוש היה מספר לו מה עתיד לקרות עימו עד סוף ימי חייו.
ועניין העכברוש התפרסם בכל המדינה, והיו מגיעים מכל שכבות העם לראות את העכברוש הזה.
עד שיום אחד הגיעה יונה אל מתושלח כדי לראות את העכברוש המופלא שיודע עתידות, וליונה הזאת היתה היכרות עם העכברוש הזה עוד מהתקופה שלא ידע עתידות והיה עכברוש פשוט,
וברגע שראה אותה העכברוש, מיד התמלא חימה וזעק ״תוציאו אותה מפה, היא מקלקלת לי את הראיה העתידית שלי!״,
כי היונה הזאת הכירה אותו בתור סתם עכברוש, והוא חשש שהסתכלותה הסתמית כלפיו תוכל להשפיע על כוחותיו,
לכן גירש אותה מעל פניו.
אך היונה לקחה קשה את העניין, ופנתה לעיתונאית מקומית וסיפרה לה איך העכברוש המופלא היה פעם סתם עכברוש רגיל,
והעיתונאית פירסמה כתבה בעיתון המקומי על העכברוש,
ואז אנשים התחילו לפקפק ביכולותיו של העכברוש.
ואת כל זה ראה מתושלח מן הצד ולא התערב בכלום,
כי כך דרכן של חיות להסתכסך,
ומי הוא ומה הוא שיתערב בדבר הטבעי הזה.
אך היה מצטער מאוד בשביל העכברוש שלו, שמפקפקים ביכולות שלו,
והיה מנחם אותו הרבה, שלא ידאג מהכתבה הזאת,
ולפתע מתושלח שם לב שככל שהוא מנחם את העכברוש, אז ככה ממש גודלת לו בלוטה במצח, והבלוטה הזאת אדומה וכסופה.
וככל שניחם יותר את העכברוש, כך הבלוטה האדומה והכסופה גדלה לה,
עד שנהייתה ממש ייצור בפני עצמו,
והיתה מדברת וחושבת וזזה בעצמה.
ומתושלח התייעץ עם רופא מה לעשות עם הבלוטה הזאת,
האם היא חלק בלתי נפרד ממנו או שמא כדאי לכרות אותה ושתנהל חיים עצמאיים.
והרופא ייעץ למתושלח שישאיר אותה על המצח שלו מחוברת, כי יתכן שאם יכרתו אותה הדבר יוכל להשפיע על מצב הרוח של מתושלח, כי בבלוטה הזו היו טמונים כל רגשות השמחה וההקלה של מתושלח,
ואם יכרתו את הבלוטה הזאת אז מתושלח ישאר אדם ללא שמחה וללא הקלה,
ומי יכול לחיות בלי שמחה ובלי הקלה,
אז עדיף לו שישאיר אותה על המצח.