דיימונז(שדים)- פרק 29

 ״את מה?״., הם מסתכלים עליי בתדהמה.
״אני רק עם סאם״, אני מרגישה את הקול שלי נענה לי סוף סוף,״אחרת אני הולכת״
״אבל, גבירתי עם כל הכבוד זה אף פעם לא היה ככה! אף פעם לא היו בת ובן באותו חדר!״, הם מתחילים למחות ואני קוטעת אותם,״רק עם סאם״.
בסופו של דבר כשהם רואים שאני לא מתכוונתלשנות את דעתי הם מסכימים. אבל שאני ילך לחדר רק בלילה. הם לוקחים אותי אל נזיר. הוא לובש טוגה באותו סגנון כמו השמלה שלבשתי. 
״בוקר טוב״, הוא מחייך אליי ומורה לי להתיישב
״ערב טוב״, אני מתקנת אותו. אני קומצת את יד ימין לאגרוף ומפגישה אותה עם יד שמאל וקדה קידה. סמל כבוד. ורק אז מתיישבת.
״או! או!״, הוא צוחק ובוחן אותי בעיניו,״מה יש לנו כאן?״
אני שותקת.
״ילדה שיודעת להגיד את שלה, יפה״, הוא מחייך אליי,״שנתחיל בשיעור?״
אני מהנהנת בראשי.
״כשפות אוויר דומה במידות רבות לכשפות מים״, הוא מסביר,״תצרי כדור אוויר ביד״, הוא מורה לי.
אני עושה את זה בלי בעיות.
״עכשיו תגדילי אותו״, הוא ממשיך לתת הוראות
אני עושה את זה.
״תגדילי אותו עד ששתיישבי עליו״
אני עושה את זה. אני מתיישבת על כדור האוויר ונמצאת באוויר.
״תשחררי אותו״, הוא ממשיך.
אני נאבקת בקול בהיגיון הפשוט שכשאני יעשה את זה אני ייפול. אני מכינה את הגוף שלי לקפיצה לעמידה. בשניה שאני משחררת את כדור האוויר אני יוצרת שטח אוויר שנושא אותי. אותו שטח אוויר שבו שהשתמשתי לשרידים בטורנדו. אני יושבת כעת באוויר בדיוק מול הנזיר כשהוא צץ ככה כמוני,״יפה, יפה מאוד״, הוא ממלמל,״חשיבה עצמית זה חשוב מאוד״
אני ממשיכה לרחף באוויר.
״אני רוצה שתעצמי עכשיו את העיניים, לייל אנשה קלייט, ותנשמי את האוויר הזה לתוכך. אוויר צלול. מיוחד״
אני עושה כמו שהוא מורה לי. אני עוצמת עיניים ונושמת עמוק. שאיפה- נשיפה. שאיפה- נשיפה. אני מרגישה את האוויר הזה נכנס לי לריאות ומנקה אותם. כמו מוציא החוצה את כל מראות הטורנדו מעליי. אני מרגישה משוחררת. נקייה. צלולה. רעננה. אני מתמכרת לרגע.
״תפתחי עיניים״, הוא אומר ואני עושה כדבריו. בזמן הקצר שעצמתי עיניים השמיים הספיקו להתכהות ולנצנץ במליוני כוכבים שעל כולם משגיח ירח ארוך וצר. 
״את ככה כבר חצי שעה״, הוא ממשיך. מוזר. זה הרגיש לי בקושי דקה.
״השיעור תם״, הוא אומר ומשחרר אותי. הוא נותן לי הדרכות איך להגיע לחדר של סאם. אני הולכת לפיהם ולבסוף מגיעה לביתן קטן. אני דופקת בדלת.
״כן״, אני שומעת קול ופותחת את הדלת. אני נכנסת פנימה בחשש. בפנים אני רואה את סאם עושה כושר.
״לייל״, הוא עוזב בהפתעה את מתקן המתח,״מה את עושה כאן?״, הוא שואל ואני מביאה לו את בפתק שאמרו לי להביא לו. הוא קורא אותו בעיון,״אז אני מבין שאת ישנה כאן״
אני מהנהנת בראשי ונעצרת על רהיט. הוא מסתכל לאותו כיוון ורואה את מה שאני רואה. יש רק מיטה אחת,״אממ…זה בסדר״, הוא אומר,״אני יישן על הרצפה״, הוא מתחיל להוציא עוד שמיכות וסדר אותם על הרצפה כשאני שומעת קול אומר,״זה בסדר, אתה לא צריך לישון על הרצפה, לא אכפת לי״, אני מתפלאת כשאני מגלה שהקול הוא הקול שלי.