דיימונז(שדים) – פרק 24

"סבא?",אני שואלת בהלם אבל הוא כבר לא שם. אני מסתובבת מאוכזבת כשאני מרגישה אצבע נוגעת בכתפי. אני מסתובבת במהירות אבל אין שם אף אחד. מוזר…אני שומעת קול צחוק מצד ימין ומסתכלת לשם. ריק. אני מנידה בראשי בבלבול ומתחילה לחזור לבית.
"אנדי…",אני שומעת את הקול של סבא מאחוריי. אני לא מגיבה."אנדי…",אני שומעת את הקול שוב. אני מתכוננת. אני מרגישה את הדגדוג בידיים שלי ומחייכת. הדברים הבאים קוראים בשניות. אני לוקחת מים מהים ומקפיאה איתם את מי שקרא לי."סבא?!",אני שואלת המומה כשאני רואה אותו. חצי רואה אותו. הוא שם אבל לא שם. יותר מחצי שקוף. אני פשוט מרגישה את הנוכחות שלו. ובגלל זה אני בערך רואה אותו.
"היי חמודה",הוא בקושי מדבר כשהקרח מקיף אותי
"אוי",אני אומרת ומשחררת אותו מהקרח
"אהה,אחח",הוא נאנח ומתמתח,"חילוץ עצמות…",הוא ממלמל
"מה אתה עושה פה?",אני שואלת אותו בחוסר אמון
"מה קרה?",הוא מחייך ומסתובב סביבי,"לא שמחה לראות את סבא שלך? בואי הנה לחיבוק!",הוא אומר ועוטף אותי בזרועותיו. אני מרגישה לפתע בטוחה.
"סבא?",אני מרימה אליו ראש
"מה מתוקה?", הוא שואל אותי בעדינות
"יהיה בסדר?",אני שואלת כמו ילדה קטנה
"יהיה בסדר",הוא אומר בקול בוטח ומחבק אותי חזק יותר. ואני מאמינה לו.
"מה יקרה עכשיו?",אני שואלת אותו כשהוא עוזב אותי מהחיבוק
"את הולכת עם סאם…",הוא מחייך אליי ומלטף אותי,"תלכי עם סאם לכל מקום…"
"סאם?איך אתה מכיר אותו?"
"תסמכי עליי"
אני חושבת."סבא?"
"מה אנדי?"
"אתה רוח רפאים?"
"לא!",הוא מגחך ומבטל את האפשרות בתנועת יד,"אני טאיוון"
"שזה?", אני שואלת
"מדריך מת",הוא מסביר
"אההה",אני ממלמלת,"אז אתה נמצא רק פה? באיי הבאמה?"
"לא",הוא מחייך אליי,"אני נמצא פה",הוא אומר, "ופה", שכפול שלו נמצא לידו,"ופה",עוד שכפול מופיע לידו,"ופה,ופה, ופה,ופה, ופה,ופה, ופה,ופה, ופה,ופה, ופה,ופה, ופה,ופה, ופה,ופה, ופה,ופה,", הוא ממשיך להגיד עד שהוא כבר ממלא את כל האזור ומלא כפילים מדברים אחד עם השני ויוצרים רעש נוראי,"אני נמצא בכל מקום", הם אומרים בו זמנית כשחיוך ענקי מתנוסס על הפנים של כל אחד ואחד מהם. ואז הם פורצים בצחוק. הרעש בלתי נסבל.
"די!!!",אני צועקת. הם מפסיקים ומסתכלים עליי כאילו ראו אותי פעם ראשונה
"לייל?",סאם מגיע בריצה,"משהו קרה?"
הוא מתנהג כאילו הוא לא רואה את כל הסבים סביבי. אני מסתכלת עליהם במבט מתחנן,"כלום"