דיימונז(שדים) – פרק 19

יום חדש מתחיל ואני הולכת לבית ספר. אני מרגישה טוב, למעשה אני מרגישה נהדר. אני חולפת על פני תלמידים רבים שעכשיו חלקם מוכרים לי. אני נזכרת ביום הראשון ללימודים ומשווה אותו לעכשיו. כן. יש הבדל. אני נגשת עם מנת אוכל מהבית לקטרין והחבורה. קטרין ממשיכה לדבר על יום השבוע שלה ושל סאם ואני משתעממת. אמנדה מגיעה ומצטרפת אלינו. היא שולחת אליי מבט של ׳מה הפסדתי?׳ 
אז אני עושה לה תנועת ביטול. אין ספק שהיא לא הפסידה משהו. אני נזכרת שלא סיפרתי לה על הפרידה מטד. וזה גם לא יהיה כזה נעים… ולא סיפרתי לה על אתמול בערב, אני נזכרת בחיוך שנמחה במהירות. גם זה לא יהיה נעים… כשהצלצול נשמע אני הולכת לכיתה ומתיישבת ליד סאם. השיעורים משעממים ומדכאים את מצב רוחי. הדבר היחיד שמעודד אותי הוא המבטים שאני ודילן מחליפים בינינו. הצלצול נשמע ואני יוצאת ללוקר שלי שנמצא במסדרון. 
״היי״, אני שומעת מישהו מאחוריי
״היי״, אני מסתובבת ורואה את דילן,״ גם לך, דילן״, אני מחייכת אליו״.
״אז יש מצב שאנחנו ממשיכים את מה שהיה אתמול?״, הוא שואל וגורם לספקות שלי שמה שקרה אתמול היה חלום להעלם.
״אממ..תקשיב דילן״, אני מרגישה לא נעים,״אני צריכה לחשוב על מה שקרה ובדיוק נפרדתי מטד ואני צריכה זמן לחשוב, והרבה״
״בשבילך יש לי את כל הזמן שבעולם״, הוא מחייך ונשען על הלוקר שלידי,״טוב זזתי״, הוא אומר כשהצלצול נשמע. 
אני לוקחת את הספרים שאני צריכה ומצליחה להכנס שנייה לפני המורה. אני מתיישבת במקום שלי ומתחילה לחשוב בעונג על אתמול בערב. ישבתי עדיין עצובה מהפרידה על המיטה שלי כשלפתע שמתי לב שדילן נמצא בו גם. לא אמרנו כלום. הוא התיישב לידי ושתקנו ביחד. וזה פשוט קרה. השפתיים שלנו מצאו אחת את השנייה בלי שיכולנו לשלוט בזה. 
״לייל?לייל!״, אנני שומעת את הקול הצווחני של המורה,״ את איתנו?״
״כן המורה״,אני אומרת לה
״אז תקראי את מה שאמרתי לך!״, היא נובחת עליי
אני מסתכלת על הספר הסגור שלי בחוסר אונים. לפתע אני מרגישה משהו נוגע לי בזרוע. אני מסתכלת לכיוון ורואה את החוברת של סאם פתוחה בעמוד הנכון והוא מצביע לי על הקטע הנבחר. אני שולחת לו מבט תודה וקוראת את הקטע. כשאני גומרת אני ממלמלת אליו תודה חרישית שהוא פותר בהינף יד.
אני ודילן נמצאים ביחד בשאר היום ובהפסקה האחרונה שלפני סוף היום הוא כורך סביב כתפי את זרועו. אני מסתכלת על ידו אבל לא אומרת כלום.
״היי טד״, אני רואה אותו מולי וממהרת להסיר את היד של דילן.
אם טד שמע אותי הוא לא מראה את זה. הוא מרוכז מדי בדילן,״תגיד לי״, הוא מדבר אליו ואני לא אוהבת את טון הקול שלו,״זאת השיטה שלך? להפריד ולגנוב חברות של אחרים? אתה מאושר לפחות שהפרדת בינינו?!״
דילן מתקרב אליו,״כן״, הוא מחייך אליו בהתגרות,״ למה יש לך בעיות עם זה?!״
״ואם יש לי בעיות מה תעשה?!״, טד דוחף את דילן לאחור
 ״הופה! מישהו פה תפס גובה!״, דילן דוחף בחזרה. וככה בערך הם מתחילים ללכת מכות. 
״טד!״, אני צועקת,״דילן! תפסיקו לריב!״, אני מנסה להפריד ביניהם אבל לא מצליחה כל כך. 
״טד! טד!״, אני שומעת את אמנדה שהגיעה מנסה להרגיע אותו,״טד תרגע! מה קרה לך?! טד״, היא מנסה להכנס ביניהם ולהפריד, בלי הצלחה רבה. התלמידים מסביב מתלהבים ורק מחממים את האווירה כשצועקים,״מכות! מכות! מכות!״
אני עומדת חסרת אונים בצד וזה מעצבן אותי. ממש מעצבן אותי. לפתע אני מרגישה בידיים שלי את הדגדוג המוכר לי. זה אותו הדגדוג שקורה לי כשאני עושה כשפות מים רק מעקצץ קצת. אניי מסתכלת כל הידיים שלי בתימהון ופתאום מבינה מה לעשות. אני לוחצת את הידיים שלי ומרחיקה אותם בפתאומיות זו מזו. טד ודילן מתרחקים בפתאומיות אחד מהשני. אני לוחצת עוד על הידיים והם מפסיקים לזוז. אני מרגישה את הדם זורם בגופם ויודעת שאני שולטת בו. שולטת בתנועותיהם. כמה מורים מגיעים ולוקחים אותם לחדר המנהל. אני משחררת את ידיי בהקלה ורק אז שמה לב כמה זה רוקן אותי. אני מרגישה ממש חלשה. אמנדה נעמדת לידי ונראית המומה,״מעניין מה קרה לטד…״, היא מהרהרת,״זה לא מתאים לו… לייל״, היא מסתכלת עליי במבט חודר,״יש משהו שאת רוצה לספר לי?!״
״אהה..אני? לא! מה פתאום?!״, אני מגכחת בצורה גרועה,״טוב..אז נתראה…ביי!״, אני פולטת ובורחת מהמקום.