דומינו (פרק א')

האם חלק הדומינו הראשון הבין שבזה שיפול על החלק שלפניו הוא יגרום ל2000 חלקים אחרים ליפול?
הסיפור שלי נפתח בשאלה כשם שכל חיינו הם שאלה אחת גדולה.
האם היתה לזה משמעות שהרכב שלפני עצר בלי סיבה באותו בוקר קריר?
האם בגללו הבחנתי בעלמה שעמדה בצד הדרך?
האם בזכותו אנו ביחד כבר 12 שנים ומגדלים באהבה שתי בנות?
בגיל 40 יצאתי למסע עמוק שמטרתו תשובה , לאו דווקא תשובה של דת , פשוט תשובה.
יותר מידיי שאלות מופיעות בחיי שאין להן תשובה והיום , כשכסף לא חסר לי , אהבה עוטפת אותי וכולם סביבי בקו הבריאות החלטתי ביום הולדתי ה40 לצאת למסע תשובה.
אני מרגיש שאני רוצה להגיד תודה , תודה ענקית , תודה על כל הטוב שיש לי בחיי ואין לי למי לומר.
באותו בוקר הרמתי טלפון לוואפה (סוכנת הנסיעות שלי) וביקשתי שתמליץ לי על יעד שבו אוכל לנקות תראש ולחשוב בלי הסחות דעת והפרעות.לאחר מס' מקומות שהיא העלתה בפניי החלטתי ללכת על משהו קרוב והיא סידרה לי מקום בבית הארחה בקיבוץ מנרה שבגולן.
ידעתי שאני יכול לסמוך על ערן שינהל את העסק בזמן העדרי והסברתי לו שעליו לקבל החלטות בלעדיי כי אני לא מעוניין כלל בשיחות עבודה.
נירית , אשתי המקסימה , שמחה מאוד בשבילי אך הצטערה שתצטרך להיפרד ממני לתקופה לא ברורה , "לפחות אתה בארץ" אמרה כשדמעה מנצנצת בעינה.
שירה ורננה לא כל כך הבינו מה נסגר עם אבא שלהם אבל קיבלו את זה יחסית בהבנה והנה אני עולה על הרכב ונוסע צפונה אל הלא נודע.
לא לקחתי איתי ספרים במזוודה , רציתי להתמקד במטרה , בגדים ומוצרי טיפוח לשבועיים ימים נראה היה לי שזה מספיק.את הסלולרי העיסקי השארתי אצל ערן ואת האישי אצל אישתי , הוצאתי את הכרטיס סים מרכבי וככה יצאתי למסע חיי …