דברים שאני לא כל כך אוהבת – חלק ח’

ישבתי במרפסת הקטנה בדירתי ובהיתי בנקודה כלשהי בבניין שניצב ממול. כתם מרוח לנגד עיני בלי שום צורה מוגדרת או צבע מובחן – אולי בז'. מה לכל הרוחות אני עושה? מסובכת עם בוס מושחת, בעל כורחי מקושרת, גם אם לא ישירות, לארגון פשע מקומי ומחרבת קשרים בעלי פוטניאל להפוך לחתונה. המגמה זהה לאופן התנהלותי בעבר ובכל זאת שונה: הפעם היא מפריעה לי, אני מבינה את ההשלכות של התנהגותי חסרת המעצורים.
הנייד שלי רטט, על הצג הופיע מספר הטלפון של אלי. כמה זמן אני מכירה אותו בדיוק? בקושי שבועיים, ובזמן המועט הזה הוא הצליח להפוך לי את החיים. כשהגעתי אליו לראשונה חשבתי שזה היה הרעיון הכי מוצלח שעלה לי מזה שנים. ממש הברקה. אז זהו שלא, זו אולי האנטי – הברקה הכי טובה שלי, וכשהאנטי הברקה הזו תפגוש את מה שיכול היה להיות הברקה אמיתית – גל, או איך יכולתי להיות כזו אטומה ולא לראות את הקסם של בחור שהיה מונח ממש מתחת לעיניים שלי, ייווצר חור שחור אחד גדול שאליו הלב שלי יתרסק ויהפוך לנקודה חסרת ממדים.
"היי אלי" ניסיתי להישמע הכי רגילה שיכולתי.
"הכל בסדר אתך?" אלי שאל.
הוא ישר קולט הכלב הזה, יש לו חושים חדים אין ספק. הוא מתאים להיות פוליטיקאי.
"ברור. מה חדש?" ניסיתי יותר חזק.
"תקשיבי טוב לזה, הוזמנתי לראיון ב"רדיו פלוס" יחד עם עוד מועמדים לתפקיד ראש העיר מכל אזור המרכז" הוא נשמע עליז במיוחד.
"וואו, נשמע מעולה זה בדיוק מה שהיינו צריכים כדי להראות עד כמה תותח אתה. לך תדע אולי זו המקפצה לתפקיד הבא בליגה הארצית".
"זה מדהים איך את קולטת אותי, ליזי, ביחד אנחנו זוג מנצח".
ביחד עם אשתך, אתה מתכוון? רציתי לשאול אבל שתקתי כמובן.
"הלו, ליזי, את שם?" הוא נשמע קצת קצר רוח.
"אלי, אני הכי כאן שאפשר, אני מנסה לחשוב איך אפשר למנף את הראיון הזה ולהפיק ממנו את מקסימום התועלת".
"את קבעת את הראיון?"
בינגו.
"לא. זה חדש גם לי, חבל שלא חשבתי על זה בעצמי".
"תהיי מוכנה ב-16:00 חבר יאסוף אותך. הראיון שלנו מתחיל ב-17:00. רוצה לראות את התחנה לפני, אולי זה לא נראה לך עניין גדול בגלל שאת באה מהתקשורת, אבל תמיד רציתי לבקר בתחנת רדיו.
"אז הנה היום תהייה לך הזדמנות" אמרתי בצורה הכי מפרגנת, אבל בלב חשבתי שאני מקווה שזו הזדמנות ללמד את אלי לקח חשוב בעניין של איך ראוי להתייחס לציבור הבוחרים שלו וכיצד לבחור את האנשים שמקיפים אותו.
"להתראות בינתיים, מתוקה" הוא אמר וניתק.
חזרתי לבהות בבנין שמולי. כן הצבע של הכתם הוא בהחלט בז' מדכא.
אחרי בהייה נוספת של כחמש דקות, קמתי כדי להתארגן לקראת היום שעמד בפתח והיה בעל משמעויות מכריעות מבחינות שונות ומשונות.

היא אמורה להגיע עוד חצי שעה בערך, עם ה"שוגר דדי" הזה שלה. למה היא צריכה את החטייאר הזה? נכון הוא נראה לא רע וגם לא טיפש ועדיין מאז שאני מכיר אותה היא תמיד בחרה להיות עם גברים הזויים. איך היא לא רואה מי הם באמת? שהם לא בשבילה? ועובדה האלי חסון הזה מסתבר שהוא איזה עבריין, עוד מושחת אחד שחושב שיוכל לרכב על הגב שלנו, האנשים הפשוטים, כדי לבנות לעצמו איזה בית מנצנץ ולקנות B.M.W חדשה ואנחנו לא נשים לב, נקבל את הסטירה שלנו ונפנה את הלחי השנייה.
היא הייתה כזו יפה ושברירית אז בערב שנפגשנו, כל כך רציתי אותה. רציתי להיות אתה בכל מובן, להתאחד אתה ולא לתת לה לברוח עוד פעם לעולם. אבל הבנזונה הזה לקח גם את זה. אני מסוגל לקרוע אותו. למרות זאת אני אתנהג הכי יפה שאני יכול היום. יכול להיות שהוא יבלה את השנים הקרובות בכלא או לפחות הרחק מתפקידים ציבוריים, ואם הכול ילך כשורה גם הרחק מליזי.
"יונתן, בוא אליי רגע" קראתי למראיין של תוכנית הערב לחדרי.
ראשו הצהוב של יונתן הציץ דרך דלת חדרי.
"הי גל, מה קורה, נשמעת קצת לחוץ, אני אומר לך אין מה לדאוג יש לי המון ניסיון בראיונות מן הסוג הזה"
"זהו שאני סומך עליך במאה אחוז, ובגלל זה מבקש שלא תתקוף ישר מההתחלה אחרת הוא יחשוד שהמטרה הייתה להפיל אותו וזה עשוי לגרום לו לפגוע בליזי".
"ליזי תהייה בסדר. מת כבר לראות אותה " הוא צייר לי לב בשתי ידיו ואני בתמורה זרקתי לכיוונו מהדקים שהיו על שולחני.

אלי נכנס אל חדר השידור כאילו הוא מנהל את התחנה, גם שאר המועמדים נכנסו. זיהיתי מועמדים מתל אביב, ראשון לציון, רמת גן סה"כ הם היו חמישה חוץ מאלי. חייבת להיות כנה, אלי נראה כריזמתי וממגנט יותר מכולם אבל ייתכן שזה נעוץ גם בעובדה שהמקרר שלום עמד לידו והפך את חזותו למאיימת יותר.
ראיתי את גל מחוץ לחדר מסמן לצוות העורך את התוכנית להתכונן לעלייה לשידור והלב שלי התכווץ. אם רק הייתי יכולה להגיד לו מה אני מרגישה ושלא התכוונתי להכאיב לו באותו היום, אבל אני לא אומר, אני לא יכולה. זה לא הזמן המתאים.
מראיין: "מאזינות ומאזינים שוב כאן אתכם ברדיו פלוס בתוכנית "היום שהיה" ואתנו, באופן מיוחד, המתמודדים לראשויות העירוניות, השמות הכי חמים בכל העיר, אולי כמה מתוכם יהפכו להיות ראשי ערים בעוד זמן קצר. אנחנו כאן בשבילכם כדי שתוכלו לגבש דעה ולבחור נכון".
מראיין: "גבי נווה, המועמד לראשות עיריית רמת-גן, ספר לנו קצת על התוכניות שלך לעיר שבה אתה מתמודד"?
גבי: " יונתן, כבר שנים אני אומר שצריך לדאוג לתשתיות. חוזר השכם וערב תשתיות תשתיות תשתיות, בוא אלינו לעיר ותראה איזה פקקים, איזה עומס, אנשים תקועים שעות ליד הבית. הגיע הזמן אחרי שנים להביא לשינוי"
מראיין: "ליאת את יכולה לספר לנו קצת על האנשים שתומכים ועומדים מאחורייך?"
ליאת: "אני יודעת לאן אתה מנסה לחתור, אבל יונתן תדע לך, שהפעם הכול נקי בעיר שלנו, אין כסף מתחת לשולחן, אין כסף מולבן, בקיצור אני באה לנהל עיר עם נורמות אחרות לגמרי, גמרנו עם השחיתות".
ראיתי את אלי זז באי נוחות בכיסא שלו לנוכח השאלה והתשובה שניתנה.
מראיין: " אלי כמו שאתה שם לב, אנחנו מדברים פה פתוח, שמים הכול על השולחן. אתה יכול להסביר למאזינים שלנו מה הקשר שלך למר מאיר חזות, למי שלא מכיר זהו ראש ארגון פשע במרכז הארץ".
אלי: "מאיר ואני חברים טובים מהתיכון, וכל השטויות שכותבים בעיתונות, לא מזיזות לנו. החברות שלנו חזקה יותר".
פוליטיקאי או לא.
מראיין: " כן אבל שמועה גונבה לאזניי שהוא גם תרם לך לא מעט כספים. חלקם אולי לא מדווחים".
אלי נראה כעוס כעת.
אלי: " ממי שמעת? אלה שמועות של אנשים שמנסים להכפיש אותי ולהכשיל אותי בדרך אל הקלפי. כשהאדם שאמר את הדברים השקריים האלה יעמוד פה מולי ויאמר אותם אני אתייחס".
הוא פשוט מדהים אותי, שקרן מבטן ומלידה.
אבל המראיין לא הרפה.
מראיין: " האם אתה מודע לעובדה שבדוחות הכספיים שהגשת לוועדת הבחירות יש אי התאמות מבחינת דיווח הכספים אתה לא חושש שעלולים לבטל את מועמדותך?".
זו הייתה השאלה ששברה את גב הגמל, או החמור במקרה הזה.
אלי: "אני מבקש לא להתייחס ולסיים את הראיון. אני מבין שאתה מקדם את המועמד המתחרה ולכן התלבשת עליי".
מראיין: "זה התפקיד שלי, לשאול שאלות גם אם הם לא נעימות".
אלי קפץ על המראיין ואחז אותו בצווארונו בחוזקה.
" על מי אתה חושב שאתה עובד, רק אותי שאלת שאלות מן הסוג הזה".
עובדי התחנה זינקו על שניהם והפרידו ביניהם. גם אני נזעקתי ממקומי.
"אלי מה יש לך? הכול בסדר. תן להם לשאול מה שהם רוצים. ממילא אין להם כלום, מחפשים כותרות" אמרתי תוך כדי גיוס חמלה רבה.
"מה את לא מבינה? את סתומה או שאת עושה את עצמך?" הוא צרח עליי עכשיו.
גל הסתכל עליי ודאגה רבה ניבטה מפניו. הוא ניגש אלינו ושאל את אלי אם הוא רוצה כוס מים.
"אני לא רוצה כלום, תגיד למראיין שלך שאני עוד אסגור אתו חשבון".
"אלי, אני לא יודע מה עובר עליך אבל אנחנו לא מקבלים כאן דיבור כזה ואם לא תירגע אני קורא למשטרה" גל אמר בתקיפות ואני נמלאתי צער גדול יותר כי הכריזמה שפתאום נשפכה ממנו הדליקה אותי ברמות.
"אלי, בוא נלך, נראה לי שסיימנו כאן" משכתי והוצאתי אותו מהרדיו.
מאחוריי שמעתי את יונתן המראיין יוצא להפסקת מוסיקה כדי להרגיע את העניינים שהתחממו באולפן ושם את "לבחור נכון" של אמיר דדון.
את השעות הבאות ביליתי בניסיון להרגיע את אלי חסון אך ללא הצלחה. בסופו של דבר אמרתי לו שניפגש למחרת במשרד אחרי שהוא יישן על זה קצת ויבין שכלום לא קרה. הסעתי אותו לביתו ואיחלתי ליל מנוחה. אלי הסתכל עליי ולא אמר כלום, יצא מהרכב ופסע בצעדים מדודים אל עבר שער ביתו. חיכה מס' שניות, פתח אותו ונעלם מאחוריו.
חיכיתי עוד דקה ארוכה, ארוכה מדי, מנסה להחליט עם עצמי האם הצעד הבא הוא הנכון מבחינתי.
החלטתי שכן, מה יש לי להפסיד, זה כבר היה נראה גמור לגמרי לפני כמה ימים והיום הרגשתי בתוכנית, כשאלי הרים עליי את הקול, שגל מרגיש צורך להיחלץ לעזרתי אבל מפחד שהקשר בינינו יתגלה.
חייגתי את מספר הטלפון, חמישה צלצולים נשמעו בטרם גל ענה לשיחה.
"ליזי, אני כל כך שמח לשמוע אותך. את בסדר?" הוא שאל.
"אני בסדר ואתה? איך הסתיימה התוכנית?".
"ים טוקבקים, הייתה תוכנית מצויינת, הרייטינג קפץ לשמים וחוץ מזה שנראה לי שאפשר להמשיך לשלב הבא בתוכנית הפרטית שלנו. בא לך לקפוץ אליי לעבור על ההמשך?".
אם בא לי? אני שמעתי נכון? אם הייתי יכולה הייתי עוברת דרך שפופרת הטלפון.
"אני אהיה אצלך עוד בערך חצי שעה" ניסיתי לגייס את הנונשלנטיות לצידי. היא לא התגייסה.
"ביי נתראה עוד חצי שעה". הוא אמר ברכות.
סגרתי את השיחה והפרפרים בתוך בטני פצחו בחגיגות, אבל השמחה הייתה מוקדמת מדי כי שניות ספורות אחר כך הטלפון צלצל, בעודי נוהגת, ממספר שאינו מזוהה.
"גברת ליזי המהממת, מה קורה?" הקול נשמע לי מוכר.
"עם מי אני מדברת בבקשה?" החלטתי שתגובה בטון מתנשא תהייה הכי מתאימה.
"חבר שלך, מאיר חזות, זוכרת?".
"בטח זוכרת, במה אני יכולה לעזור מאיר?" חשתי פיק ברכיים קל.
"אני בהחלט צריך את עזרתך, את יכולה לקפוץ דרכי?".
" אתה בטוח שאני הכתובת הנכונה?".
"בטוח במאה אחוז. אני מחכה לך. בואי" לא המילים ולא הטון השאירו מקום לפרשנות.
"אני באה".
הפנטזיות שלי יצטרכו לעבור לסטטוס המתנה, אבל כדי שהן לא יעברו לעולם שכולו טוב – יחד איתי, סמסתי לגל שאני עושה עיקוף קטן דרך מר מאיר חזות…