דברים שאני לא כל כך אוהבת – חלק ו’

"קבלו במחיאות כפיים את אלי חסון ראש העיר הבא שלכם" הכרוז קרא בשמי ומיד אחר כך נשמעו מחיאות כפיים סוערות ותשואות ההמונים שהתקבצו בכיכר העיר המרכזית – המקום שנקבע להכרזת ניצחוני במידה ואזכה. תחושת הסיפוק עצומה, הגעתי למקום הראשון, אני יכול לעשות הכול. אני אשנה את העיר הזאת ואהפוך אותה לפנינה שאין כדוגמתה. כל תושבי המדינה יעמדו בתור כדי לקנות כאן דירה או בית: תשתיות חדשות, מערכת החינוך תשודרג – בתי הספר ישופצו, יצוידו בכל טוב ושעות של העשרה יינתנו לתלמידים. גינות חדשות, אולם תיאטרון והיכל ספורט יוקמו לרווחת הציבור. הם לא ירצו שאעזוב את תפקידי לעולם. כל מערכת בחירות מכאן ואילך, עד שימאס לי, אני אנצח מבלי להניד עפעף כי אני אהיה הגיבור שלהם, הגיבור שהפך את העיר מחור במרכז הארץ לעיר שכולם רוצים לחיות בה. מחירי הדירות יטוסו למעלה והקרקע תהיה שווה זהב וכולם יסתובבו כמו טווסים גאים שתקוע להם גזר בתחת כשיגידו איפה הם גרים.
החיוך וההתלהבות של אלי יכלו להדביק אפילו זקן חסר שיניים אם רק היו נמשכים קצת יותר, כי הדבר הבא שאלי ראה לנגד עיניו, בתוך הקהל היה את מאיר, השותף שלו, מביט בו במבט חודר וחיוך דק וקר נמתח על שפתיו. עיניו של אלי התמקדו בחיוך הזה של מאיר וקלטו את המסר:"אתה חייב לי בגדול. אל תשכח את זה אף פעם".
זיעה קרה החלה מכסה את מצחו וגבו של אלי, הוא היה מוטרד. הוא הסית את מבטו למקום אחר בקהל כדי להימלט ממבטו העז של מאיר והתביית על אדם שעמד תחילה בגבו לבמה המאולתרת, אך לאחר שזה הסתובב לא ניתן היה להתבלבל: מאיר חזות. איך הוא עבר לכאן כל כך מהר? אלי הרגיש שהנשימה שלו מתחילה להאיץ, מבטו התרוצץ על פני הקהל ומאיר חזות, צץ לו מספר פעמים במקומות שונים. אלי כבר לא חייך הוא אחז בראשו באמצעות שתי ידיו, טלטל אותו, אולי הוא לא ראה טוב. לפתע נשמעו קולות מחרישי אוזניים מאחוריו הוא ניסה לקרוא בשמו של מאיר חזות, אך שום קול לא יצא מגרונו, ניסה להגביר את קולו וכלום…
אלי הפסיק את צלצול השעון המעורר, שפשף את עיניו ובדק את השעה. השעון השתגע זה רק אחת לפנות בוקר. אולי זה סימן?
הבחירות מתקרבות, וקרביו התהפכו. "מה עשיתי?" ההכרה שלרצון שלו לנצח בתחרות הזו, לא משנה מה המחיר, יש השלכות, ניקרה במוחו. הוא הרגיש שעשה עסקה איומה, שבלהט העניינים התפתה למי שמכרו לו את האשליה שלכופף את הכללים, קצת, מדי פעם, לא יזיק. אלי הבין: האמת רחוקה מאוד מכך. הוא הרגיש שהוא יעבור בתקופה הקרובה עברות רבות שהחמורה ביניהן היא נגד אמון הציבור שיבחר בו מבלי שייאלץ אותו באמצעים בלתי חוקיים. הוא מכר את הנשמה שלו והשטן האפל לא בוחל בשום אמצעים כדי לקבל את חלקו בעסקה. הוא נזכר בסרט שפעם ראה בבית הספר. המורה לספרות לא הגיעה אז נכנס מורה מחליף והקרין להם סרט: "ליבו של אנג'ל" לא בטוח שמשרד החינוך היה מאשר את הסרט הזה לצפייה בבית הספר אפילו שכבר היו בני 16. בכל מקרה העלילה של הסיפור האפל והמסתורי מתחילה בכך שאיש עסקים שוכר את שירותיו של בלש כדי לעזור לו למצוא אדם שעקבותיו נעלמו עם תום מלחמת העולם השנייה. בחקירתו הוא נתקל בכל מיני טקסים מוזרים, סימנים מסתוריים, אנשים שאך הכיר נרצחים בזה אחר זה. מסתבר שהגיבור, הבלש, כרת ברית עם השטן ו"שכח" את זה. אחלה סרט אבל אלי חש שהאסוציאציות שעולות לו בראש הן ממש לא טובות.
אלי הלך לכיוון חדר האמבטיה, רגליו משתרכות בעצלתיים, הוא דחף את הדלת, נכנס פנימה ונעמד מעל הכיור מול המראה הגדולה: "אני רוצה להיות ראש עיר. מגיע לי להיות ראש עיר". אלי בחן את פניו במראה. "לא רע" הוא חשב לעצמו "הפחחות סבבה אבל הנשמה שלי תאבד לנצח אם אעשה זאת". לפתע צץ במוחו רעיון הוא ידבר עם הבחורה החדשה הזאת, איך קוראים לה? ליזי. מחר הוא, יתודא בפניה, לא לפני שישביע אותה לסודיות, אולי אפילו יחתים אותה על מסמך, יזמין אותה לארוחת ערב מפנקת מסוג הכל כלול כשאשתו יוצאת לאימון כפול במאמאנט, וליזי – סליזי תהפוך לשותפה לדבר עברה. הוא מכיר בחורות כמוה, מנסות לבנות את עצמן תוך טיפוס על הגב של מישהו מקומבן. זה "win win" ליזי תקבל שדרוג לקריירה צולעת במה שהיא לא עושה, ואני אוכל לנקות קצת את המצפון שלי ולחלוק באחריות עם מישהו נוסף.
אלי שטף את פניו במים, חש מעט הקלה וחזר לישון.
בצד המואר יותר והאנרגטי של העיר ישבנו באותה שעה, גל ואני, לגמנו מן המשקאות שלנו וחייכנו אחד לשנייה. גל הוא, מפיק בתחנת רדיו אזורי, גבוה, רזה, עם קוקו ועגיל, שלל קעקועים וחיוך כובש. הכרנו בלימודים ומהתחלה ידעתי שהוא אחד כזה שאפשר לסמוך עליו. למדנו ביחד לכל המבחנים, אלו שלמדתי אליהם בכל מקרה, והיינו צמודים אחד לשנייה, אבל העיתוי שלנו בכל מה שקשור לזוגיות היה דפוק. כשרציתי אותו הוא היה בזוגיות או לא היה בעניין ולהיפך.
"את נראית קצת מעורערת ב-ע" גל החליט להפוך את השיחה ליותר רצינית.
"אני קצת ב-ה וקצת ב-ע. מה יש בי שגורם לי להסתבך עם כל היצורים המפוקפקים האלה?" שאלתי ברצינות.
"שחלות" גל גיחך אבל כשלא שיתפתי פעולה הוא שינה כיוון "עושה רושם שאת לא יודעת מה באמת טוב בשבילך. את כל הזמן מתנסה, את זורמת, את לא לוקחת את עצמך ברצינות וליזי יש לך מה להציע".
"אני שמחה שאתה חושב עליי רק דברים טובים" עקצתי במרירות.
"אני חושב עלייך הרבה דברים" הוא הסתכל עליי במבט רב משמעות ואני הרגשתי שהנשימה התאית שלי מתגברת, אני מרחיבה את כלי הדם ההיקפיים ומשחררת אנרגיית חום לסביבה.
"פיטרו אותי לאחרונה מ"ספקטרום" החברה שעבדתי בה קרוב לשנה, שזה הכי הרבה שלי כפי שאתה יודע. חשבתי שהתמזל מזלי כיוון שאחד מלקוחות החברה שכר את שירותי לנהל את קמפיין הבחירות שלו לרשות המקומית – אלי חסון" עצרתי לרגע כדי לקחת אוויר.
"מנהלת קמפיין, מרשים ביותר" גל שרק והברמנית מילאה את הכוסות שלנו במשקאות חדשים.
"זה קרה בזכות סרטון הביקיני אז אל תתלהב יותר מדי. בקיצור הבוס החדש שלי" שגם מזיין אותי, אבל את זה לא אמרתי משום מה "התגלה כנוכל אמיתי. הוא מתכנן לזייף את תוצאות הבחירות הקרובות".
"פשש ראש עיר מושחת. זה קונספט חדש" הוא גיחך.
"בכל מקרה, אני לא יודעת איך אני ממשיכה מכאן. האם אני מתפטרת, חושפת אותו?"
"מתפטרת וחושפת אותו. לא מבין מה הדילמה".
"הבעיה שיש לו חברים ששומרים לו על התחת ממש טוב. על מאיר חזות שמעת?".
"מן הסתם. אני זוכר שדיווחנו לפני חצי שנה על כמה חבר'ה שכנראה לא באו למאיר בטוב. המשטרה הייתה צריכה לשחק בלמצוא את החתיכה החסרה כי האנשים של מאיר החליטו להפוך אותם לפאזל אנושי".
"בקיצור אני לא יכולה לפנות למשטרה כי אני עלולה למצוא את עצמי באותו מצב ועד כמה שהדבר נראה מופרך יש לי תוכניות לחיים כמו להתחתן, להוליד ילדים, קריירה וכל הבולשיט הזה".
"את? ליזי, מתכננת משפחה וילדים? מפתיעה כל פעם מחדש" גל התקרב אליי, יכולתי להריח את הבושם הנעים שלו.
"בקיצור מה אני עושה" השפלתי את מבטי, הפעם הייתי טרודה באמת. הרגשתי שהחיים סוגרים עליי.
"תחרבי את קמפיין הבחירות" גל הציע.
"זה לא יעבוד, כי זה לא באמת משנה כמה אנשים מתכננים לבחור בו, הוא מתכנן להשתמש בחומר שאין לי מושג מהו, כדי להשפיע על הבחירה של האנשים בקלפי עצמו" שמעתי את עצמי אומרת את מה שהיה ידוע לי וזה נשמע הזוי ומופרך.
"את רצינית?"
"לגמרי. הייתי שם כשהאנשים שלו קיבלו את החומר. לא יודעת במה מדובר ואיך זה פועל".
"אז תמצאי דרך לפסול אותו. הוא לא יוכל להמשיך להיות מועמד ולכן לא ישתתף בבחירות. פסילה טכנית כזאת שלא חושפת את הקשרים שלו".
גל תמיד היה בעל תושייה, הסתכלתי עליו בהערצה וייחלתי שייסחף אותי לדירתי או דירתו או לאיזה חדר מדרגות חשוך ונתעלס בחושניות מתפרצת. האסימונים (מתנצלת בפני כל הקוראים שאין להם מושג מה כתבתי עכשיו) שלי יורדים לאט וכבר פספסתי לא פעם את ההזדמנות להיות עם האדם הנכון.
הוא הקפיץ אותי הביתה במכוניתו, לא לפני שסיימנו לעבור באופן כללי על פרטי התוכנית לסילוקו של אלי חסון מן המירוץ, תוכנית שלא חפה לחלוטין מכל סיכון אבל הייתה הרע במיעוטו. קבענו שנפגש גם למחרת בערב כדי לסגור את כל הפרטים.
"איזה ג'נטלמן נעשית. אני לא רגילה" אמרתי והסמקתי קלות כשגל ניגש לפתוח לי את דלת המכונית.
"ברור. מי שמסתובבת עם מאיר חזות לא בדיוק רגילה למחוות וגינונים של אצילים" הוא סגר אחרי.
עמדנו אחד מול השנייה, קרוב מאוד, ורציתי אותו. כל כך רציתי, אבל החלטתי שדחיית סיפוקים זו יכולת הרצויה לי מאוד ברגע זה. גל חיבק אותי ונשק לי רכות על שפתיי. אין ספק שהאיברים הפנימיים שלי נכנסו לרזוננס ושנייה של חוסר שיקול דעת הייתה מובילה לכך שפרטי לבוש היו מתעופפים באוויר, זרועות ורגליים היו מתערבבים, איברים היו מתחברים ושלווה גדולה הייתה יורדת עליי אבל אאלץ להסתפק בנשיקה צנועה הפעם.
"ליל מנוחה, גל" התרחקתי ממנו
"לילה טוב, ליזי" שמעתי מעט אכזבה בקולו "נתראה מחר".
"בהחלט נתראה"…..