דברים שאני לא כל כך אוהבת – חלק ג'

ביתו של מר חסון היה וילה פרטית , עושה רושם חדשה למדי, מוקפת גינה מטופחת ומעוצבת בסגנון הרטרו. הבית היה מוקפד בכל דבר, קטן כגדול. הוא אסף בביתו פריטים מקוריים ויקרים להחריד, מי כמוני יודעת. הציורים, התלויים על קירותיו של הבית, נקנו במכירות פומביות עתירות תקציב בחו"ל, גם הפסלים. הריהוט ואביזרי הבית השונים הדיפו ריח של כסף חדש. וכמובן היה גם אוסף יין פרטי.
נכנסנו בדלת הראשית, דרך המבואה לחדר האורחים ואלי, תוך כדי עלייתו לקומה השנייה של הבית, צעק: "תרגישי בבית, את גם יכולה למזוג לך יין, יש בקבוק פתוח על השולחן במטבח".
או-קי מר חסון אני בהחלט אתכבד לי וארגיש בבית. אני רק מקווה שזה לא יפריע לך אם ארגיש יותר מדי חופשיה.
נכנסתי למטבח בנונשלנטיות ושוב נאלצתי להודות ביני לבין עצמי שאני מאוד אוהבת את הטעם של מר חסון. המטבח הכפרי היה גדול במיוחד, במרכזו עמד אי מעץ אורן ומעליו תאורה רכה. החלונות המעוגלים אפשרו כניסת אור רב לחלל בו עמדתי. פה ושם היו פזורים עציצים או אגרטלים קטנים עם פרחי גינה ועשבי תיבול. פתחתי מספר ארונות עד שמצאתי את מבוקשי. שלפתי שתי כוסות יין מסוגננות ומזגתי לעצמי נוזל ארגמני מן הבקבוק הפתוח שעמד באחת מפינותיו של האי. גלגלתי את היין על לשוני והרגשתי את הארומה הפרותית העשירה שלו. ככה צריך לחיות.
"את מתרגלת לאווירה?" שמעתי את אלי מאחורי.
הסמקתי קלות.
"אם להיות כנה, אני כבר מורגלת".
"באיזה אופן?"
"באופן כזה ובצירוף מקרים נדיר אני בתו של הקבלן זמיר הבעלים של החברה זמיר ובניו בע"מ".
"מה את אומרת? אז למה לך להתאמץ כל כך ולא להיכנע לחיי התענוגות?".
"מה אתה רציני? אולי תסביר לי למה אתה רוצה להיבחר לתפקיד ראש העיר ולהתעסק בכל הכאב ראש הזה של תושבים מעצבנים ובלי גבולות ולא טס לטיול בקריביים. נראה שיש לך מספיק כסף לא?" חשבתי שהוא יותר מתקדם.
"צודקת. זה לא משנה כמה כסף יש לך, כל אחד צריך שתהייה לו תעסוקה ויותר מזה לכל אחד ואחת צריך שיהיה חלום שירצה להגשים, אחרת נמות – נפשית"הוא ניסה לתקן בזריזות את הרושם.
אלי מזג יין לכוס השנייה שהבאתי והחל ללגום באיטיות.
"ליז, שתפי אותי בת כמה את?".
"אני אהיה בת 30 בעוד חודש וחצי בדיוק".
"ומה הספקת לעשות ב-30 שנות קיומך?" הוא התבונן בי במבט חודר.
אין טעם להתייפייף אני מרגישה שהוא קורא אותי כמו ספר פתוח.
"אוקי אז ככה,את השירות הצבאי שלי העברתי כרל"שית של איזה תת אלוף בחיל אויר, אח"כ חיפשתי את עצמי שנה בעבודות מזדמנות כגון מלצרות, אירוח וכברמנית לא בהכרח בסדר הזה. התחלתי ללמוד מנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב אבל נשרתי אחרי סמסטר וחזרתי למכללה כדי ללמוד בתוכנית הדו חוגית תקשורת וכלכלה. נסעתי לחצי שנה לטיול במזרח, עבדתי בשלושה משרדי פרסום, שלושה משרדי יח"צ, ושני משרדים המספקים שירותי ניו מדיה ללקוחות פרימיום – שם פלצני לאנשים שישלמו מלא כסף על עבודה שאפשר היה לעשות בהרבה פחות".
"וואו, הספקת הרבה" הוא נראה מופתע.
"וגם עברת הרבה מקומות עבודה בזמן קצר יחסית, לא?" זה אמור היה להישמע לא שיפוטי אבל יצא שכן.
"כן" התנצלתי והשפלתי את מבטי.
"יש לי טמפרמנט מאוד חם ותוסס" חייכתי לעצמי.
"זה לא בהכרח רע" הוא התקדם לעברי באיטיות, צעדיו בטוחים, עיניו נעוצות בטרף כלומר בי ותאווה גלויה ניבטת מהן.
"מר חסון, אלי! אני עובדת מסורה ביותר, אני משקיעה את כל מרצי בעבודה. הסיבה שעברתי בין כל כך הרבה מקומות הייתה בעיקר אג'נדות סותרות ולא העדר יוזמה או עצלנות".
"ומה עם מרות? איך את מסתדרת אתה?" עכשיו הוא היה ממש צמוד אליי והרגשתי את הבל פיו.
"תתפלא אני דווקא מסתדרת אתה מצויין" חייכתי ותפסתי את מפשעתו באסרטיביות רבה.
באותו הרגע כאילו ניתן האות והטורף הסתער עליי.
התנשקנו כאילו אנחנו הולכים לבלוע אחד את השנייה, ידו הימנית הרימה את שמלתי וטיילה על ירכי לכיוון תחתוני, הוא הכניס אותה פנימה והחל לעסות אותי וכשהרגיש שאני רפויה לגמרי הוא הרים אותי על האי השכיב אותי הסיט את תחתוניי וחדר אליי.
שלוש דקות אחר כך, כולל הכל: סידור בגדים ושיער, עמדתי על רגליי וחייכתי אליו.
טוב בואי נסתלק מכאן. יש לנו עוד עבודה רבה היום גברת זמיר היקרה, את לא יכולה לבזבז את כל היום בזיוני מוח וכולי, אנחנו צריכים לנצח את הבחירות האלה ואם את חלק ממטה הבחירות שלי כדאי שתדעי שאני בוס תובעני במיוחד.
התחלתי ללכת לכיוון היציאה מהמטבח כשהוא אמר כבדרך אגב "אני יוצא להתניע את הרכב, תשטפי את הכוסות, תנגבי ותניחי בחזרה בארון, הרי לא נרצה להרוס לאשתי האהובה את היום".
הוא כבר היה עם רגל אחת מחוץ לבית וגבו אליי, מה? איך לא שמתי לב לשום נוכחות נשית בבית? או אפילו במשרד? בדרך כלל אני שמה לב לדברים האלה. בן-זונה!! זה לא יפה להתחיל ככה ומצד שני, ליז כמה זמן את מכירה אותו בדיוק? בקושי 6 שעות וגם לא שאלתי.
אני פשוט אוהבת לדעת את כל הפרטים הללו לפני שאני נכנסת למערכת יחסים כלשהי, ידע הוא כוח כך נאמר לי יותר מפעם אחת בחיי.
טוב עכשיו אני יודעת שהוא נשוי, נקווה שזה הפרט היחיד שהיה חסר בתמונה המושלמת מדי.
נכנסתי לרכב הדולק נחגרתי והתחלנו בנסיעה שקטה.
"אנחנו נעבור קודם דרך הבית של מאיר חזות, חבר שלי, כדאי שאכיר לך אותו בתור העובדת הבחירה ביותר במטה שלי".
הלסת שלי כמעט נשמטה.
בתוך פחות מחצי יממה הפכתי ממובטלת אומללה, לראש מטה הבחירות של מר אלי חסון המועמד המוביל לראש העיר שבה התגוררתי באופן זמני, לאשת סודו ובעוד מספר דקות אכיר גם את אחד מראשי הפשע המאורגן הבכירים בישראל, המתמחה בסחיטת דמי חסות, מה שזה לא אומר.
אין ספק שעשיתי כמה דברים לא ממש ראויים בחיי אבל אני נשבעת שממחר אני מניחה תפילין, מפסיקה לערבב שרימפס עם חזיר ועוברת מבירה מכבי לקורונה. אני לא רוצה לגמור את החיים שלי בתוך בור בחולות ראשון לציון.
לעזאזל, חשבתי שמר חסון הוא אדם ישר ונקי ירא חוק ואולי גם שמיים. טעיתי. וזה למען האמת לא מפתיע אותי. אני לפעמים פזיזה ומהמרת על הסוס הלא נכון, זה חלק מהדברים שאני לא כל כך אוהבת בעצמי.
המכונית נעצרה.
הבטתי מסביבי. שכונת ווילות סטנדרטית, מטופחת ביותר.
הבית שאליו אנחנו עומדים להיכנס מגודר היטב ומשני צדיה של הגדר, הגבוהה באופן מיוחד ביחס לשאר הבתים, מכוונות מצלמות אבטחה.
צלצלנו בפעמון ובזמן שהמתנו לדלת להיפתח, ראיתי את המצלמה מסתובבת לעברנו.
שלום לך מאיר חזות, bring it on, נראה מה יש לך שאין לאחרים? ואיך הצלחת לפצח את סוד הגדול שרבים ניסו לפניך – לחיות במדינת חוק מבלי להיות חייב לתת דין וחשבון לאף אחד….