דברים שאני לא כל כך אוהבת – חלק אחרון

צ'ק ליסט של עלמה במצוקה:
1. הכנסה – בגובה של דמי כיס וגם זה רק לחודש הקרוב
2. קריירה – פחחח
3. אהבה – זה כואב/מסובך, תלוי באיזה שלב של היום שואלים אותי
4. יחסים עם המשפחה – אההה (בצירה פולני)
5. אמון בשלטון החוק – תחזרו לסעיף 2. ראיתם מה רשמתי בתשובה? עכשיו תוסיפו כמה חית עד שתרגישו שזה נתקע לכם בגרון.

פקחתי את עיני כשאני חבוקה בזרועותיו של גל. זה הרגיש לי נעים ביותר ובניגוד גמור לשאר החיים שלי, בהם חלה הידרדרות קשה מבחינות רבות: כלכלית, חברתית, ביטחונית וכו'.
"בוקר טוב לך" הוא נישק את ראשי.
"בוקר טוב גם לך אדון קאובוי – אי אה. הייתי רוכבת אתך אל השקיעה" חייכתי חיוך גדול ומרוצה.
"וזה לא מה שעשית אתמול?" הוא קרץ ואז שינה כיוון "כל הזמן המבוזבז הזה כשיכולנו להיות ביחד".
"אפשר להסתכל על זה כך או שכל הטוב הזה מגיע לאלו שמתאזרים בסבלנות" נשקתי לו על שפתיו.
"מתאזר מתאזר" הוא אמר בחוסר שביעות רצון ובזריזות גלגל אותי אל הגב, נשכב מעליי והחל להמטיר עליי נשיקות מתוקות.
כמה דקות אחרי, ובכוונה איני מציינת כמה במדויק, כדי למנוע תסכול ורגשי נחיתות, מצב הרוח נעשה כבד ורציני.
"ליזי, אני יודע שבתוך המטה הכול ורוד נעים ובטוח אבל נראה לי שאת צריכה לקבל כמה החלטות חשובות".
"אני יודעת. אני כבר לא יכולה להתחמק ובטח לא לשחק את השריף של העיירה. לבדי לא אוכל להילחם נגד פשע מאורגן, שחיתות שלטונית ואנשים רעים מכל מיני סוגים".
"סליחה?! מה איתי?" גל חיבק אותי בחוזקה ואילץ אותי להביט אל תוך עיניו.
"גל, ברור שאתה איתי בעניין אבל הכוונה שלי שאני לא יכולה להמשיך לקבל החלטות פזיזות ושגויות ואחר כך להצטער שלא בחרתי בנתיב אחר, שמיהרתי מדי. יש לי מנגנון הרס עצמי מפותח והוא עובד בכל מיני כיוונים לא רק בענייני הלב".
"אז מה עושים?" גל שאל בשקט.
"עושים את מה שהיה צריך להיעשות כבר מזמן" נשקתי לו נשיקה אחרונה ישירות על האף וקמתי כדי להתארגן לקראת יום עמוס.
בסביבות אחר הצהריים המוקדמים, התייצבנו בתחנת המשטרה, לא לפני שביקרנו אצל עורך דין – חבר של הוריי, מומחה לדיני עבודה שהבטיח לייצג אותי בצורה מיטבית וגם די חינמית בתור טובה שהוא חייב לאבא שלי. מסרנו עדות מפורטת על כל העברות לכאורה שעברו אלי חסון וחבריו. מומחה של המשטרה הסביר לנו על הסיכון שאנו לוקחים על עצמנו בכך שפוצצנו את הפרשה "לא מדובר בתיק רצח אמנם, אבל יש הרבה כוח והשפעה שנלקחו ממאיר חזות ואנשיו".
"אני לא פוחדת על עצמי אלא על גל והמשפחה שלי" אמרתי בקול שקט אך יציב.
"אנחנו נדאג לכם" אמר המומחה העונה לשם צביקה.
"אני רוצה רילוקיישן לארצות הברית, אפשר לדאוג לזה?" אמרתי בקול נחרץ.
"לך ולחבר שלך?" צביקה שאל.
"כן".
נפרדנו מצביקה והמשכנו יחדיו כדי לצלם תמונות פספורט בשביל הויזה.
"איך את יודעת שאני רוצה להמשיך אתך לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות? בניגוד אליך החיים שלי היו די יציבים ונראה לי שאם ארד למחתרת לזמן מה, אחרי מתן העדות, הסערה תישכח והכל ישוב למקומו בשלום".
"אתה לא רוצה?" הייתי מופתעת כי לא לקחתי בחשבון שאולי עם כל הצהרות האהבה של גל בלילה הקודם, התחייבות מהסוג הזה היא קצת מוקדמת מדי.
"אמממ…." הוא משך "ברור שכן מה נראה לך טפשונת?! הלב שלי לא יחזיק מעמד עוד שנייה רחוק ממך".
"די, אתה לא מתכוון באמת" אמרתי באינפנטיליות מכוונת וחיבקתי אותו באהבה רבה.
החדשות המרכזיות בערב נפתחו בידיעה על הסרת מועמדותו של אלי חסון מהמירוץ לראשות העיר על רקע עניינים אישיים. הקריינית הוסיפה שנבדק חשד למעורבותו של מאיר חזות בבחירות ולשחיתות בסדר גודל שלא נראה עדיין בארץ. על המרקע רצו תמונות של אלי מיום השידור בתחנת הרדיו של גל ושל מאיר ושני שומרי הראש שלו.
"גל תראה בטלוויזיה את כל החבר'ה הטובים" צעקתי לו מחדר השינה "והנה אריק ובנץ – שלום ואבי. מעניין מה שלום הביצים שלו? הייתי די אגרסיבית באותו ערב" גיחכתי לעצמי.
"אתה יודע מה הדבר שהכי מסקרן אותי בכל הסיפור?".
"אני מציע לך, לאור ניסיון העבר, לשמור זאת לעצמך" הוא העיר לי ולא החלטתי אם ברצינות או בצחוק.
התעלמתי
"עם איזה חומר אלי והחבר שלו מאיר היו אמורים לשנות את ההצבעה? ואיפה משיגים קצת? ואולי נגרום לך לשנות את דעתך לגבי הדבר הזה שרציתי שנעשה ביחד בחדר שלך" קרצתי לו והמשכתי למלא את המסמכים באתר השגרירות כדי לקבל את הויזה המיוחלת. מזל שאני לא עסוקה יותר מדי כרגע …..