ג ע ג ו ע פרק ל"ג
ורד נכנסה לשגרה מסוימת וחשה כי עולמה חרב עליה, חשה עלבון צורב כיצד שבו את בעלה בסוריה , כיצד אין שביב של מידע על הנעשה איתו ודמעות ליוו תמיד את הרגשתה הכל כך קשה.
הזמן כידוע אינו פוסק מלכת וכך חלפו חדשים רבים על ורד העצובה והמסכנה ורק הילדה שלה היא קרן האור היחידה בעולמה שנכפה עליה .
שוש מנהלת הגן שומרת על קשר הדוק מאד עם ורד ומודעת למצבה הנפשי הכל כך קשה וכל כך כואב. גילי "עלתה לכיתה של בוגרים יותר והיא עושה חיל בגן. אהובה מאד על הגננות והן על הילדים ויש לה המון חברים וחברות אשר מדי פעם כשמצב רוחה של ורד מאפשר זאת היא מזמינה חבר או חברה אליה הביתה.
וביום בהיר אחד קיבלה ורד טלפון מרונה מזכירתה האישית של שר הביטחון: "ורד שר הביטחון והרמטכ"ל רוצים לבקר אותך בבית", כמובן שהתרגשותה הייתה אדירה ובכי כואב ליווה את השיחה.
"רונה יש איזו בשורה משמחת לאחר שנתיים של שתיקה רועמת שאלה ורד"? "רונה השיבה כי אינה מוסמכת לענות לשאלתה ובגינה מצאו לנכון 2 האישים הבכירים ביותר במערכת הביטחון לבקר בביתה.
הפגישה נקבעה למחרתיים . ורד צלצלה מיד לשוש ועידכנה אותה על הטלפון שקיבלה מלשכת שר הביטחון וביקשה ממנה לקחת את גילי אליה הביתה, מאחר והיא מאד שבירה והבכי הפך להרגל קשה ולכן לא כדאי שגילי תהיה בבית.
"רד אל תדאגי השיבה לה חברתה הילדה תהיה אצלי בבית ואת תודיעי לנו מתי להגיע לביתך"?
היא לא ידעה כלל איזו בשורה הם מביאים לה הלוא אם הייתה בשורה משמחת כי שחרורו של רון כבר ובא גם רונה הייתה שמחה ומדווחת לורד אך המצב אינו כזה ועליה לקחת בחשבון את כל הסיבות שבגינן יבקרו אותה הצמרת של צה"ל.
ורד החליטה לסדר את הדירה שהוזנחה באחרונה בעקבות מצבה הנפשי הלא מעודד בלשון המעטה, אך היא הכריחה את עצמה לסדר כדי שתוכל לקבל את האורחים רמי המעלה.
"המחרתיים" נראה לורד כמו שנתיים, היא לא יכלה לעשות כלום, פשוט כך עד שתקבל איזו שהיא אינדיקציה לגבי גורלו של בעלה רוני.
ורד לקחה את גילי לגן כשהילדה מספרת לה חוויות וכולה מתרגשת כי היא מתגעגעת לחברות ולחברים שלה, "מאמי למה את לא מדברת אתי ? את ברוגז"? "לא מתוקה אני אוהבת אותך ואף פעם לא אהיה איתך ברוגז אבל יש לי כאב ראש ואני מתנצלת בפנייך יפה שלי.
לא אומרים כואבת לך הראש חחחחח אומרים כואב לי הראש נכון מאמי"?
המשך יבוא
תגובות (0)