ג ע ג ו ע פרקל"ז
הזמן עבר ושום זכר לא נראה בשטח באשמורת הבקר הכל כך קרה ומנוכרת. ורד קפאה מקור וביקשה להיכנס לרכב. החייל החמוד כמובן נעתר לבקשתה ויחד עם ורד נכנסה כמובן גם שושי.
"מה דעתך שושי שאלה אותה ורד בעיניים בוכיות האם הם עד כך כך שפלים? האם יש מצב שלא ישוחרר כלל"??
"ירד ענתה לה שושי: כולנו צריכים להתאזר בסבלנות ולקוות שהוא כן בדרך אלינו, חייבים להאמין, את רואה בעצמך שכל צמרת צה"ל לא מוותרים והם כן נישארים מתוך אמונה שהוא יגיע היום לכאן ולכן צריך מאד מאד לקוות ולהתפלל.
שושי נתנה לורד 2 וופלות וכוס מים והיא אכן אכלה אותן ושתתה את המים ואפילו ביקשה כוס מים נוספת..
"לפתע מגיע לכיוון האוטו הרמטכ"ל, "ורד אמר לה בקול מאד רגוע ושקט, אנחנו החלטנו שלא נעזוב את השטח במהלך השעה הקרובה ולכן יש סיכויים שהם ישחררו אותו, ידענו שכך יהיה ותודה לאל שאין אנשי תקשורת והכל נעשה בשקט רב, עדיף שהוא יגיע לפני שיהיה אור חזק , אך גם זה למעשה לא חשוב העיקר זה שיחזירו אותו ומה אמרנו קודם ? סבלנות זו מלת המפתח."
"תודה רבה אדוני הרמטכ"ל הודתה לו ורד.
כעבר שעה בדיוק הבלתי יאומן קרה, מטוס נחת לא רחוק מהממתינים וכולם רצו אליו. קצין סורי היה הראשון שירד והוא ניגש לרמטכ"ל ואמר באנגלית : כפי שהבטחנו לך כך נהגנו.
תודה השיב לו הרמטכ"ל הקצין הסורי שאל מדוע אין אמבולנס בשטח? "אנחנו ניקח אותו עם הרכבים שלנו השיב לו הרמטכ"ל.
"הבכי של ורד פרץ גבולות, מי יודע מה מצבו צרחה בקול רם, אני רוצה לראות אותו, היא פנתה בעצמה לקצין וביקשה שיורידו אותו מהמטוס.
לאט לאט על אלונקה הורד הטייס הקרבי של ישראל לאחר למעלה משנתיים של שהייה בשבי .
ד"ר אלעד היה הראשון שניגש לאלונקה ונתן הוראות כיצד להכניס אותו למושב האחורי של האוטו.
ורד נסוגה לפינה ולא העזה לגשת לאלונקה, פיק בירכיים, בכי עז זה היה מנת חלקה כששב בעלה ואהובה על אלונקה כנראה פצוע מאד קשה הביתה.
שושי תמכה בחברתה וחיבקה אותה חזק חזק.
המטוס הסורי המריא מיד ושר הביטחון והרמטכ"ל נכנסו לאוטו כדי לברר מה שלומו של רון מור.
שני האישים היו בתוך האוטו הצבאי למעלה מחצי שעה וד"ר אלעד בודק ומטפל ברון כדי שרעייתו שכל כך בוכה וניסערת תורשה לגשת אליו.
המשך יבוא
תגובות (0)