ג ע ג ו ע המשך הרומן פרק כ"ו

גילי ניעורה משנתה ומצב רוחה היה מרומם לשמחתה האדירה של אמה, מאמי מאמי צחקה גילי לאמה, "מה שלומך מתוקה , כואב לך משהו"?

"לא הראש לא כואבת" חחחחח ,גילי תיקנה אותה ורד אומרים הראש לא כואב , ולא כואבת, "אבל הראש שלי לא כואבת" המשיכה הילדה לחייך.

"את רעבה גילי?" "כן, אני רוצה גבינה ולחמנייה וחלב" .

ורד קמה ממקומה לאחר שהושיבה את גילי על הכסא שלה במטבח והיא נהנתה להביט על הקטנה ולהיות רגועה.

ורד הכינה את הארוחה לפי בקשתה המפורשת של גילי והיא ישבה סמוך אליה והחליטה להכין לעצמה כוס קפה אך עם חלב וללא סיגריה חסל סדר סיגריות קיוותה.

לאחר שסיימה גילי את ארוחתה הורידה אותה ורד מהכסא שלה והיא חזרה בעצמה לחדר והחלה לשחק בצעצועים הרבים שהיו מפוזרים על השטיח.

ורד לגמה מהקפה לגימות קטנות תוך כדי מחשבות שלוקחות אותה לימים עברו ומחשבות לגבי ההווה כאן ועכשיו כיצד תוכל לשוב לעבודה, אולי תטלפן מחר לרונה ותברר מדוע לא נכנסה המשכורת של רון לבנק"? המינוס חוגג.

לאחר זמן מה נכנסה ורד לחדר של גילי ולפתע פתאום ראתה שהפנים והידים של הילדה מלאים בפצעונים אדומים צפופים אחד ליד השני, היא הרימה את החולצה וגם כל הבטן והרגלים היו מכוסים בפצעים כאלה, ואוו חשבה איזו אבחנה מדוייקת של ד"ר זיו, כנראה שעד שהמחלה פורצת היא מלווה בחום, כנראה כך.

הטלפון צלצל ועל הקו היה מוטי המוביל. "היי מוטי שמחה ורד, מה שלומך איש יקר שלי"? "בסדר גמור, רציתי לדרוש בשלומך ולשאול אם את זקוקה למשהו"!!

"זה מרגש אותי שאתה מצלצל לוודא אם אני זקוקה לך, תודה רבה רבה, אני בינתיים בבית עם הילדה שלי, יש לה אדמת זו מחלת ילדים מדבקת ועלי להיות איתה במהלך כל השבוע כולו"

"ואוו אז את מושבתת מעבודה," "נכון מאד מוטי, אם חד הורית מקווה שהגבר שלי ישוחרר בהקדם, כי לבד זה לא פיקניק" "נכון את צודקת, אוקי לא אפריע לך ובאם תרצי אשמח שתתקשרי אלי"

"תודה מוטי" והטלפון נדם.

המשך יבוא