היי לכם, זה פעם ראשונה שאני אי פעם כותבת.. אני ממש ממש רוצה לקבל חוות דעת כנה כי זה באמת חשוב לי ללמוד לכתוב, תגיבו מה דעתכם, אם זה מעניין ובאמת כל דעה חשובה לי.. תודה רבה:)

ג׳סי

26/01/2015 469 צפיות אין תגובות
היי לכם, זה פעם ראשונה שאני אי פעם כותבת.. אני ממש ממש רוצה לקבל חוות דעת כנה כי זה באמת חשוב לי ללמוד לכתוב, תגיבו מה דעתכם, אם זה מעניין ובאמת כל דעה חשובה לי.. תודה רבה:)

פרק א

תמיד פחדתי ממנו, לא משנה כמה אמא שלי ניסתה, אף פעם לא נתתי לעצמי להאמין שהוא יכול להחליף את האבא האמיתי שלי.. הוא כל כך קשה, הסמים והשתיה הורגים אותו כל יום מחדש, וכל יום זה רק נעשה קשה יותר, עצוב יותר, כואב יותר..
הייתי בדרכי הביתה, הפחד עטף אותי שוב כמו בכל פעם שאני צועדת לכיוון הדלת, חושבת כיצד אצליח להמלט מידיו הפעם..

נכנסתי הבייתה, ריח של סיגריות מילא את הבית, לא היה קשה להבחין בערימת הבקבוקים שהיו זרוקים ליד הכורסא שעליה הוא ישב, אימי הייתה סגורה בחדרה, היא איננה יוצאת ממנו כבר כמה ימים, לא משנה מה קורה או אילו רעשים היא שומעת, היא עדיין מנסה לברוח מהמציאות ולא לקבל אותה.. הוא היה עטוף בבגדים בלויים שלא החליף לפחות שבוע, מבטו היה כועס הפעם, שהרי בדרך כלל מצב הרוח שלו טוב ולאט לאט מתדרדר.
״איפה היית?״ נעץ בי מבט ואמר בקול הצרוד והנוקשה שלו, ״הרגע חזרתי מחברה״ עניתי בתקווה לסיים הפעם את השיחה בצורה טובה ולברוח מהר לחדרי, מסתבר שתשובתי לא ריצתה אותו, הוא קם מהספה והחל להתקדם אליי בצעדים כבדים אך עם זאת מהירים,״חתיכת זונה! תעני לי! איפה היית?!״ הוא צעק תוך כדי שהוא תופס בחוזקה בידי, מלמלתי שוב את אותה התשובה, ״את לא עונה?״ הוא צעק, הוא זרק אותי לכיוון אחד הקירות וכיבה על גב ידי את הסיגריה שעישן עד לפני מספר דקות, התחלתי לצעוק מכאב, זה לא עיניין אותו, הוא המשיך לצעוק ״זונה שכמותך!את זונה אני יודע! את מנסה לבזה אותי! את זונה!״ הוא המשיך וחזר על המשפט הזה מספר פעמים, דרך קולו הצלחתי לשמוע שכרגיל הוא לא צלול בראשו, הוא זרק אותי על הרצפה והחל לחבוט בי מספר פעמים, התחלתי לבכות , לצעוק, לנסות להמלט, אבל הוא חזק מידי, כיצד ילדה בת 16 יכולה להמלט מפני גבר בן 40?! פתאום, הוא קם ממני והחל לצעוד לכיוון המקלחת בלי לומר דבר, כאילו כלום לא קרה, הוא הסתובב אליי ואמר ״לילה טוב ג׳סי״ והמשיך.. כמו בכל ערב..

קמתי מהריצפה, כולי רועדת מהמכות שספגתי עד לפני מספר שניות, האמת שהרעד שחולף בי מידי ערב מתחלש מידי יום, אני כבר לא מופתעת מכלום.. אני רק יודעת שמחר יהיה כואב יותר.. החלטתי שהפעם אני לא חוזרת לחדרי וממשיכה כרגיל, הבנתי שאני לא יכולה לספוג את הכעס והעצב הזה יותר, עליתי לחדר הוצאתי מספר שקיות שהיו מגולגלות בצידה של השידה שליד מיטתי והכנסתי אליהן כמה שיותר בגדים וכלי רחצה, הפעם אני לא אוותר, חייב לפעול, זה לא אמור להיות ככה , אני לא אמורה לסבול.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך