גשם באמצע הקיץ | פרק ניסיון

טיפות זלגו על החלון.
גשם באמצע הקיץ.
כאילו אלוהים בוכה בשבילה, במיוחד בשבילה.
מצטער על גורלה.
קראתי בשמה, אבל האמת כבר ננעצה בי ודמעות החלו לפרוץ מעיניי, כבר מעכלות את מה שנשמתי מתקשה להבין.
הרי זה לא יכול להיות…
היא בחיים לא הייתה עושה לי דבר כזה.
׳ואולי כן?׳ לחש לי קול. ׳אולי עשית לה משהו? אין לדעת…׳
סילקתי את הקול מראשי.
׳היא לא כזאת !!׳ עניתי לקול.
אבל היא השאירה אותי לבד.
לגמרי לבד.
כמו מכונית בלי דלק.
כמו מפקד ללא חיילים. (אני כותבת תוך כדי טקס יום העצמאות, אז תתגברו.)
כמו איש שאין לו אהבה.
ממש ככה.
׳באמת, הייל.׳ קרא הקול בראשי. ׳יש לך את ג׳ייסון..׳
לאחר זמן קצר הוסיף, ׳אהה…נכון. מצטער, פשוט אני לא כל כך מעודכן בזמן האחר-׳
״אולי תסתום כברר ?!״ צעקתי. בקול.
׳טוב.. הייל, תירגעי, אני בסך ה-׳
״לא, אני לא ארגע ! עוף לי מהראש !״ צעקתי אל החלל הגדול והשומם.
ברק האיר את החדר.
הקול הרפה ממני, אך הרגשתי בנוכחותו.
הוא ליווה אותי תמיד, מאז אני זוכרת את עצמי.
נהגתי לשחק איתו לספר לו סיפורים.. ולספר לעצמי, שאלוהים הטיל עליי קללה.
מפני שתמיד הייתי פזיזה…
הייתי קטנה אז.. מאז חיי השתנו.