גרמה לי לשכוח: פרק ראשון

אני חייב להודות, שבדרכי שלי, אהבתי אותה.
כן, שמעתם, אני אוהב את הנערה שמוטטה את עולמי.
אך כך זה תמיד, לא?
אנחנו רוצים אהבה רק כשהיא גורמת לנו לסבול, והיא, היא גרמה לי סבל הרבה לפני שהכרתי אותה, הרבה לפני שחשבתי שאני מזהה אותה אפילו.
היא כבר מזמן לא פה, ואני עדיין רואה אתה לפעמים, אך אני רואה הרבה דברים בימינו, אז היא לא כל-כך מיוחדת.
הרבה פעמים, אני חייב לעצור לרגע, משום שזיכרונות מציפים אותי והם נלחמים בזיכרונות הקיימים, אני לא יודע מה היא עשתה, אבל אני מקווה שכל הזיכרונות שעולים בי, אינם אמתיים.
הדברים שאני רואה, ושומע, אני מקווה שזה רק הדמיון שלי, לא, האמת שאני מקווה שהיא סיממה אותי או משהו ואני שוכב על הרצפה במקום כלשהו גוסס לאטי, משום שהדברים שאני ראיתי, ובכן, אם אפשר לדמיין דברים כאלה אז העולם בסכנה ואפילו יותר אם אפשר להגשים אותם.
"היי, אתה בסדר?" אני שומע את השאלה, אך לא מרים את מבטי, זה מוזר להביט לאנשים בעיניים, משום שהדבר הכי קטן יכול לגרום לזיכרון שלי להשתולל שוב, זה מין קטע כזה של 'אוי, תסתכל, יש לה עיניים ירוקות, אתה יודע למי עוד היו עיניים כאלו? לגופה בלתי מזוהה שכנראה עדיין שוכבת בסמטה ההיא,מרוטשת לחלוטין.'
"ברור, אני יושב על הרצפה עם הראש בין הידיים, סתם כי היה לי יום מדהים." אני עונה, וקולי שופע עוקצניות, אני לא בטוח למה, אבל החלטתי להרים את מבטי אליה, והתחרטתי על זה כמעט מיד.
זאת הייתה היא, הנערה שאהבתי, שהרסה אותי, הייתי מוכן להישבע, אך זו גם לא הייתה היא, הייתי בטוח שזה רק המוח שלי עובד עליי, אבל היא עדיין הייתה אותו הדבר גם לאחר כמה שניות, וזה היה מוזר.
"סליחה ששאלתי." היא אומרת בביישנות לאחר כמה שניות, ומסתובבת ללכת.
אני לא בטוח למה עשיתי את זה, אך קמתי ממקומי, ותפסתי בידה, לא אמרתי דבר, פשוט עמדנו שם, כאשר אני מחזיק בידה, ומביט אל תוך עיניה.
"אני מצטער." אני אומר בסופו של דבר, ועוזב בחדות את ידה, היא לא אומרת כלום, היא פשוט מסתובבת בחזרה, וממשיכה ללכת, אבל לא יכולתי לתת לה להיעלם, גם אם זאת לא היא, היא עדיין הייתה הדבר הקרוב ביותר לנערה שלקחה איתה את ליבי וכת חיי.
"היי, תקשיבי, אני מצטער, אנחנו יכולים להתחיל מחדש?" אני שואל לאחר שאני מצליח להשיג אותה, היא מביטה בי בחשדנות, אך בסופו של דבר היא מסכימה.
ידעתי שזה לא בריא, לנסות לרדוף אחרי מישהי כמוה, אך אם תזכרו טוב, אני לא רודף אחריה יותר, רק אחרי מישהי שדומה לה כמו שתי טיפות דם.