גרינהדג׳- פרק 5

הצלצול הפסיק את דיבוריו של מר. מקבריין, הוא העביר את ידו בשיערו שהחל להאפיר ואמר ״הפעם בבקשה באמת לקרוא את הספר ובאמת לכתוב סיכום ולא להעתיק כולם ביחד את הסיכום של צ׳אק, תאמינו לי זה ישתלם לכם יותר מאשר לרקוד למצלמות של הקניון״ סידרתי את החצאית התכולה שלבשתי ולקחתי את התיק ממתחת לכיסא שלי, כולם מיהרו החוצה חוץ מטרוור ומג׳יין שניגשה אליו, הם חיכו עד שיצאתי מהכיתה, אבל נשארתי על יד הדלת, לא שמעתי אותם טוב אבל שמעתי שהם אמרו שזה עדיין מוקדם מידי.
היא הסתכלה במראה של שירותי הבנות שקירותיהם היו צבועים בורוד ועל כל הדלתות היו כתובים כל מיני דברים, היא הורידה שיערה בלונדינית מהקרדיגן הלבן שלה ונערה יצאה מאחד התאים וניגשה לשטוף ידיים, זו הייתה יומי ליליאן וון, הן היו ביחד בשיעור פיזיקה, שיערה השחור והחלק היה אסוף לקוקו, ותיק החאקי התנופף ופגע בירך שלה כשהיא הלכה, הפלפון שלה צילצל, זה היה אבא שלה, ״הלו?״ היא כיחכחה בגרונה וענתה
״ג׳ו?״ קולו של דין נשמע
״דין? זה אתה? איפה אבא?״ התחלתי לדאוג
״הוא פה ליד, אני חולה אז הוא נשאר לשמור עלי, והתגעגתי אלייך״ הוא אמר
״אני צריכה ללכת השיעור שלי מתחיל״ ניתקתי.
יצאתי עם מגש האוכל שלי החוצה והתיישבתי בשולחן שעמד ליד הדשא שהיה מלא בתלמידים אחרים, ג׳יין הייתה שם וברגע שראתה אותי היא קמה סידרה את המכנס הקצר השחור שלה והלכה עם תיק גדול ביד, בהיתי בה כשהתרחקה ומישהו שנעמד מולי קטע את הבהייה,זה היה דילן הוא לבש טי-שירט אפורה וקרדיגן ירוק כהה ועל גבו היה תיק הגיטרה שלו, ״אני יכול לשבת?״ הוא שאל והתיישב ״מתברר שכן.״ עניתי בציניות והוא גיחך
״התגעגתי״ הוא אמר ולקח את היוגורט שהיה מונח לי על המגש ופתח אותו
״זה לא אומר שאתה יכול לקחת את היוגורט שלי״ חטפתי מידיו את היוגורט ״נפרדנו, דילן, תפנים״
אמרתי וקמתי,הוא נעמד מולי,זזתי צעד ימינה וכך גם הוא ״את התעלמת ממני,ג׳ו , לא נפרדת״ הוא אמר והלך.
השעה הייתה 15:34 ועוד דקה ג׳יין הייתה אמורה לסיים את השיעור האחרון שלה להיום,היא הסתובבה עם התיק הגדול כל היום וטרוור התעלם ממני מאז ההלוויה אז החלטתי לגלות מה קורה פה,ג׳יין הייתה הראשונה שיצאה מהכיתה והיא מיהרה,היא פתחה את הלוקר והוציאה גקט גינס ולבשה אותו מעל החולצה הכחולה כהה שלה, היא לקחה את התיק השחור הגדול ודילגה במהירות אל מכונית הטיוטה הלבנה שלה, ניכנסתי למכונית שלי ונסעתי אחריה, היא עשתה בערך חמישה סיבובים בעיר, והשעה הייתה כבר שש בערב וסוף כל סוף היא יצאה מהעיר, היא נסעה ליער גרינהדג׳, ככל שהיא התקרבה לשם ככה הרגשתי יותר לחוצה, עד שלבסוף היא נעצרה מול הביתן, זה היה הקוטג׳ של משפחתי, נסענו אליו לפעמים לחופשות אבל הפסקנו לפני שנתיים כשמצאו את הגופה של ג׳ודי גילברט באגם שהיה כמה מטרים מהקוטג׳, עצרתי את המכונית רחוק מהקוטג׳ והתחלתי ללכת ברגל, הסתכלתי מהחלון,האור היה דלוק והתיק השחור היה מונח על הספה וגיין דיברה עם מישהו שלא ראיתי, הם הלכו לעבר הדלת אז רצתי לשיחים, האדם השני היה טרוור, ברגע ששניהם היו במכונית יצאתי בכעס מהשיחים והלכתי לדלת, הם ראו אותי ורצו לעברי אבל לא הספיקו לעצור אותי,לא הבנתי ממש את מה שהלך שם אבל הקוטג׳ נראה כאילו השתמשו בו הרבה זמן.
״אז סקיי הייתה פה כל הזמן״ הפנמתי את מה שסיפרו לי, ״כן, עד שחטפו אותה מכאן״ טרוור התיישב על הספה שמולי ״לפחות זה מה שאנחנו חושבים״ הוא הוסיף
״והתיק?״ שאלתי וקמתי למזוג לעצמי מים ״היא ביקשה ממני להביא לה בגדים חדשים. אבל לא הספקתי״ דמעות זלגו לה מהעיניים ״למה היא התחבאה? למה היא לא באה אלי״ איבדתי את העשתונות וזרקתי את הכוס על הקיר, ״ומה זה הלוח הזה״ הצבעתי על לוח גדול שעמד באמצע החדר, הוא נראה כאילו נתלשו ממנו דברים ושינסו בכוח למחוק מה שהיה כתוב עליו, ״היא כתבה שם רעיונות למי שרדף אחריה״ ג׳יין אמרה ״ומי זה היה?״ שאלתי ״היא לא הראתה לנו אף פעם את הלוח״ טרוור אמר והסתכל על ג׳יין ״אז מה בכלל עשיתם פה״ צעקתי ״היא ביקשה מאיתנו שנעזור לה״ טרוור אמר ויכלו לשמוע שהוא נשמע מפוחד
״במה?!״ שוב צעקתי
״בלהשאר בחיים״ ג׳יין אמרה.