גרינהדג׳ – פרק 4

הסתכלתי על עצמי במראה, ראיתי למה אמרו שנראיתי כמו אבא, לשנינו היה שיער בלונדיני בהיר וחלק, הדבר היחידי שאני ואחותי סקיי חלקנו מהגנים היה האף של אבא ושילוב צבעי העיניים של ההורים. העברתי פעם נוספת את המברשת בשיער שלי, לקחתי את המיני-אייפד שלי מהשידה שעמדה ליד המראה וניכנסתי להספד שכתבתי, הסתכלתי שוב במראה, לבשתי שמלת פפלום שחורה ובלייזר שחור מטאלי ונעלי עקב שחורות, ויצאתי.
הבמה האחורית בכנסייה הייתה מלאה באגרטלים עם חמניות ומרגניות לבנות, באמצע הבמה עמד ארון שחור פתוח ומשמאלו עמדה תמונה גדולה של סקיי, היא היתה עם שיער מפוזר והפוני שלה היה אסוף בצדדים היא חייכה, מימין לארון עמד דוכן נואמים. האולם התמלא די מהר, המון אנשים ניגשו אל הארון והשאירו חפצים שעמדו להיקבר איתה, ניגשתי אל הארון וכמה מהאנשים שעמדו שם זיהו אותי והתרחקו, הסתכלתי עליהם והם חייכו מין חיוך עצוב כזה, הסתכלתי על סקיי היא נראתה שלווה, הידיים שלה היו משולבות מעל הבטן והפה שלה היה קצת עקום כאילו היא חייכה,השיער הבלונדיני כהה שלה היה מונח לצדי פניה והיא לבשה שמלה לבנה מתחרה ונעלה נעלי אוקספורד חומות, ליטפתי את פניה והתחילו לרדת לי דמעות, ניגשתי אל הוריי שישבו בשורה הראשונה, אמא שלי אספה את שיערה השחור לאחור ולבשה שמלה שחורה עד למתחת לברכיים ונעלי עקב קטנות ואבא שלי לבש חליפה שחורה ועיניו היו אדומות ונפוחות ״איפה דין?״ שאלתי והתיישבתי בכיסא הראשון מן המעבר ״הוא נשאר אצל חבר, אני לא יודעת מה לעשות איתו״ אמא אמרה וניגבה עם מטפחת לבנה את העיניים שלה שהפכו לאדומות.
נעמדתי ועליתי בשלוש המדרגות של הבמה ושמתי את המיני-אייפד שלי על דוכן הנואמים, וכיחכחתי בגרוני והתחלתי להגיד את ההספד:
״היא הייתה שונאת את זה שכולנו כאן בשבילה, סקיי, היא הייתה שונאת שכולנו כאן בוכים ומתאבלים עליה, זו מי שהיא הייתה. היא הייתה מקשיבה לך כשהיית צריך, יושבת איתך כשהיית צריך כתף לבכות עליה, היא הייתה גורמת לך להצטער אם פגעת במישהו, היא.. היא הייתה היחידה שיכולתי לכעוס עליה ולריב איתה מבלי לדאוג שאעבד אותה.״ עיניי התחילו להתמלא בדמעות ״היית יכול לבטוח בה בהכל, אפילו עם הסודות הכי אפלים שלך״ עצרתי והסתכלתי על דילן שניכנס באיחור, שיערו החום והמקורזל עמד במקום כשהוא הלך והתיישב באחד הכיסאות מאחור שנישארו פנויים,הוא לבש חליפה שחורה ״תנוחי על משכבך״ סיימתי והתיישבתי חזרה במקום, דילן היה החבר לשעבר שלה,היא נפרדה ממנו זמן קצר אחרי שסקיי נעלמה כי היא חשבה שהוא בוגד בה בגלל שהתנהג מוזר,ובנוסף לראות אותו הזכיר לה את הסוד שחלקו,ביחד עם סקיי.
על הבמה עלתה נערה ג׳ינג׳ית, היא לבשה שמלה שחורה קצרה ובלייזר כחול כהה, היא לבשה גרביונים שחורים ונעלי עקב שחורות,זאת הייתה האנה אחת החברות הכי טובות של סקיי והיא גם עזרה לארגן את ההלוויה, בזמן שהיא דיברה סובבתי את ראשי והסתכלתי אחורה לחפש את דילן, הוא ישב ליד אישה עם שיער שחור אסוף לגולגול וגבות מצוירות בגוון שלא תואמות את שיערה אלה את עיניה האפורות, הוא הסתכל על האנה ואז העיף אלי מבט ושם לב שאני בוהה בו הוא חייך את החיוך הקטן שלו כשהאנה אמרה ״את תחסרי לכולנו״ וירדה מהבמה.
לקחתי קצת מהאדמה ליד קבר שאליו הכניסו את הארון, וזרקתי אותה על הארו וצעדתי לאחור והסתכלתי על שאר המוזמנים עושים כמוני, זיהיתי כמה מהם כי היו בשכבה שלי והשאר היו מהשכבה שלה או משכבת יא׳, ידעתי שרובם לא היו חברים שלה והם היו כאן מכיוון שאולי הם באמת היו חברים או שהיא ידעה משהו עליהם ובמוות שלה ירדה להם אבן מהלב, זה היה מן תחביב אצל סקיי להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, ״רוצה להפגש״ קול נשמע מאחוריי זה היה דילן הוא לחש לי באוזן וחייך, ״קצת כבוד.זאת ההלוויה של אחותי״
״שידעה..״ הוא התחיל לומר
״היא לא ידעה כלום.וגם אני לא יודעת על מה אתה מדבר.״ קטעתי אותו
״תכחישי כמה שתרצי״ הוא אמר וניגש אל הקבר כדי לזרוק אדמה,שנאתי את העובדה שהוא תמיד חייב להזכיר לי שגם סקיי ידעה את הסוד שלנו.