גנבת – פרק 3

"מה זה היה?" אני מתרחקת מאית'ן.
"אני… כבר הרבה זמן רציתי לעשות את זה." אית'ן משפיל את מבטו.
אני לא יודעת מה לומר. אלוהים, אני גרועה בשיחות האלו.
אנחנו הולכים כמה דקות בשתיקה.
"למה נישקת את לורן שבת שעברה?" אני שואלת אותו לבסוף.
"למה נישקת את שון היום?" אית'ן שואל אותי.
אני מחייכת. "אנחנו כאלה דפוקים, בחיי." אנחנו מתיישבים על ספסל באמצע הרחוב.
"אני חושב שאני עדיין מאוהב בך, מיה." אית'ן מביט בי. ממתין לתגובה.
"אז עכשיו אנחנו כנים זה עם זה, הא? טוב, אם כך, אז גם אני לא ממש הצלחתי להתגבר עליך אחרי שזרקת אותי." אני מתוודה.
"זה היה אידיוטי מצידי להיפרד ממך מלכתחילה." אית'ן מחייך חיוך קטן.
"אז מה קורה עכשיו?" אני מסתכלת עליו.
"בקשר למה?"
"אני חושבת ששון מחבב אותי."
"חרא."
אני צוחקת. "למה הכל צריך להיות מסובך כל כך?" אני משעינה את ראשי על כתפו.
"ברוך הבא לחיים האמיתיים."
——————————————————————————————————-

מיקה שולחת לי SMS: תתכונני להיכנס פנימה.
אני מסדרת את תחפושת המנקה שג'ארד השיג לי.
עוד SMS ממיקה: עכשיו!
אני יוצאת מארון האספקה ומתחילה ללכת במסדרון עם עגלת הניקיון. איזבל מתחבאת בפנים. אני גוררת את העגלה למעלית. בתוך המעלית, איזבל יוצאת מעגלת הניקיון. היא כבר לבושה בתחפושת שלה- ליידי עשירה וסקסית.
אני לוחצת על הכפתור של קומת הכניסה. דלת המעלית נפתחת ואיזבל ואני יוצאות החוצה אל הלובי של המלון.
אני מעמידה פנים שאני מנקה את החלונות בזמן שאיבל עושה את המהלך שלה על הפקיד שבעמדת הקבלה.
"אני חושבת שגנבו טבעת מאד יקרה מהחדר שלי! בבקשה, פקיד שרירי וחזק כמוך בטוח יכל לעזור לי למצוא אותה…" כעבור מספר דקות הלחץ המתון שאיזבל הפעילה על הפקיד המסכן ואולי גם המחשוף של התחפושת שלבשה גרמו לפקיד ללכת בעקבותיה. השטח פנוי.
אני הולכת אל עמדת הקבלה ומתחילה לפשפש במפתחות של החדרים. בסופו של דבר אני מוצאת את זה- המפתח לחדר מספר 572, הסוויטה הנשיאותית.
אני נכנסת שוב למעלית ולוחצת על קומה 11. אני רצה אל הסוויטה הנשיאותית, שמחוץ לה מחכים לי מיקה, איזבל, כריס ואית'ן.
"הבאת את המפתח?" כריס שואל.
"כן." אני מוציאה את המפתח מכיס תחפושת המנקה.
אנחנו מתפרצים אל תוך החדר.
"תחפשו מזוודה שחורה, מעור, מלאה במזומנים!" אית'ן צועק.
אני מצליחה לפרוץ את הכספת אך המזוודה לא שם.
"מצאתי!" כריס צועק לבסוף, "זה היה מתחת למזרון של המיטה!"
אנחנו יוצאים מהחדר, כאשר לפתע נשמעת קריאה, "המזוודה שלי, גנבים!"
אנחנו רצים במדרגות. כריס זורק אלי את המזוודה השחורה. "תשמרי עליה!"
אני רצה אל קומה מספר 2 ונכנסת אל חדרון האספקה שנמצא בה. במהירות אני מחליפה את מדי המנקה בחליפת מכנסיים אופנתית. אני נועלת נעלי עקב ואוספת את שיערי לפקעת. עכשיו אני נראית כמו עורכת דין מצליחה והמזוודה לא נראית חשודה. בבטחה אני יוצאת מחדר האספקה ונכנסת אל המעלית. לוחצת על הכפתור לקומת הכניסה.
בקומת הכניסה שורר אי סדר מוחלט. פקידה בלונדינית מדברת בטלפון עם המשטרה וגבר לבור חליפה יוקרתית צועק על הצוות של המלון שהוא יתבע אותם אם לא יחזירו לו את המזוודה שלו. בהליכה מהירה אני מתקדמת אל עבר היציאה.
"רגע, זאת היא! אני מזהה אותה!" צועק הגבר בחליפה היוקרתית.
אני רצה אל מחוץ למלון, נותנת אגרוף לשומר שניסה לעצור אותי. מחוץ לבית המלון מחכה לי טנדר אפור גדול. בריצה אני מגיעה אליו ונכנסת פנימה.
"זה היה קרוב." מיקה, שיושבת על ידי, אומרת.
"המזוודה אצלך?" שון שואל. אני מהנהנת. המבצע עבר בהצלחה. בפעם הראשונה בהיסטוריה, גנבנו מגנב. הכסף שגנבנו היה שייך לסוחר סמים ולכן היה במזוודת עור שחורה.
לגנוב מגנב. מוצא חן בעיניי.
———————————————————————————————————–

"נלחצתי כשראיתי אותך רצה ככה אל מחוץ לבית מלון." אית'ן לוחש לאוזני תוך כדי שהוא משחק בשערי. אנחנו בסנדי (זוכרים? ככה אני ועכשיו כל השאר – הדבקתי אותם – קוראים לבניין הנטוש בו אנחנו גרים…) ואחרי ארוחת הערב המושקעת שלייני בישלה לנו, אני ואית'ן הלכנו לחדר שלי. השאר עדיין לא יודעים שחזרנו להיות ביחד אז נאלצנו לעשות את זה בשושו.
"אבל לא קרה לי כלום." אני מגרגרת כמו החתולה שלי, נלה.
"אני יודע, אבל יכל לקרות לך משהו."
"אווווו, זה כל כך נחמד שאתה דואג לי." אני מחייכת אליו.
אית'ן מנשק אותי ובפעם הראשונה מזה שנים רבות, אני מרגישה בטוחה. מאושרת.