גנבת – פרק 2

"מה הסיסמא?"
"נו, בחייך, לייני, תני לנו להיכנס!" ג'ארד מתחנן.
"רק אם תגידו את הסיסמא."
"לייני היא מלכה וכולנו טיפשים." אני מגלגלת עיניים.
"את צודקת, אבל זאת לא הסיסמא." אני יכולה לשמוע את לייני מחייכת מהצד השני של הדלת.
"מאיפה לי לדעת מה הסיסמא?! הרגע המצאת אותה!!" אני מתעצבנת.
הדלת נפתחת. "הסיסמא היא שומשום היפתח." נערה בת 12 נשענת על הדלת ומשלבת ידיים.
"אוי, נו, ידעתי את זה!" ג'ארד אומר.
"נכון, ג'ארד, אתה רק בחנת אותנו." אני מגלגלת עיניים בפעם השנייה בפחות מחמש דקות. אני חושבת ששברתי שיא!
"ברור שזה מה שעשיתי!" ג'ארד צוחק.
אנחנו נכנסים פנימה אל הבניין הנטוש שהפכנו למקום הכי מגניב בעולם לגור בו. כדור דיסקו משתלשל מהתקרה בסלון, מעל הספות החומות האינדיאניות שאיזבל קנתה באיזשהו מבצע מטורף. הארונות במטבח בצבע לבן ואנחנו, בעזרת לורדים צבעוניים, קשקשנו עליהם וציירנו עליהם שטויות (אני אשמה שאני לא יודעת לצייר יפה?!). כל אחד עיצב לעצמו את החדר (כל הקירות בחדר שלי צבועים באפור בהיר בהיר בהיר חוץ מקיר אחד שצבעתי בטורקיז. השולחן והארון מעץ אלון והשטיח והפוף שקניתי מהשוק בצבע טורקיז ווהו!! חחח יצא מגניב) ובגינה יש טרמפולינה ענקית שג'ארד ואיזבל גנבו מאיזה בית. ולגבי השולחן אוכל? אין כזה. שון ולייני קנו כדורגל שולחן עם הכסף שאיתו הם היו אמורים לקנות שולחן אוכל. אז עם העודף הם קנו כמה פופים ענקיים ולכן בארוחת צהריים אנחנו יושבים על פופים ומחזיקים את הצלחת על הרגליים… בקיצור, בית מדליק;)
"קניתם אוכל?" לייני שואלת.
"כן, קנינו מה שביקשת." אית'ן אומר.
"מה תבשלי לנו היום, גברת טבחית?" איזבל שואלת בסקרנות.
"פסטה ברוטב עגבניות." לייני, היחידה מבינינו שיודעת לבשל, עונה.
"אבל הכנת את זה שבוע שעבר!" ג'ארד מתלונן. לייני נועצת בו מבט מקפיא והוא משתתק.
"אז איך הלכה הפשיטה היום?" לייני מתעניינת.
"אוי, את לא מבינה מה הפסדת!" איזבל מניפה את שיערה השחור לאחור ומצחקקת.
"כן…" מיקה מחייכת כממתיקת סוד. "מיה ושון התנשקו!!"
"מה?? היא לא עדיין בקטע של אית'ן?" לייני שואלת.
"היא עדיין כאן, אתן יודעות." אני אומרת.
"אז את עדיין בקטע שלי?" אית'ן נעמד מולי ומחייך חיוך שחצני.
"מה? לא!" אני מסמיקה.
"עכשיו ברצינות, מיה, מה קורה איתנו?" אית'ן מרצין.
"אווווווו! הולך להיות פה קצת אקשן!!" מיקה, איזבל ולייני מצחקקות.
"בוא נלך לדבר במקום אחר." אני אומרת לאית'ן. אנחנו יוצאים מהבניין הנטוש המהמם שלנו (אוקיי, נמאס לי לקרוא לזה ככה וזה יותר מדי מוזר לקרוא לזה בית, אז מעכשיו אני קוראת לבניין הזה סנדי. נעים להכיר, אני מיה ואני גרה בתוך סנדי!) ואנחנו מתחילים לטייל ברחוב. אני מסתכלת על אית'ן ופותחת את הפה כדי לדבר אך לפני שאני מספיקה להוציא אפילו מילה אחת, הוא מנשק אותי. ולא סתם נשיקה, אלא נ-ש-י-ק-ה !!!
שני בנים שונים מנשקים אותי היום. הרגע שברתי את השיא שלי. המממ… אני שוברת הרבה שיאים היום.