גם מלאכים מתים-פרק שני

נראה כי מהרגע שהוא אמר לי להפסיק עם המשפט,
הוא היה הדבר היחיד שחשבתי עליו.
טוב, כשלא חשבתי על תומאס.
"הלוו,קלייר, את איתי?" שאל מארק.
מארק, תפקד על סוג של תקן של החברה הכי טובה שלי,
רק, שאי-אפשר לדבר איתו על בחורים וכול זה.
"ברור" אמרתי והעפתי אליו מבט,
עיניו הירוקות, סיפרו כי הוא יודע שהיא לא הקשיבה.
"אז מה אמרתי?" הוא שאל ועל פניו חיוך של עושה צרות.
"דיברת אל כריסטינה" אמרתי וגלגלתי עיניים.
כריס, היא סוג של הדבר היחיד שהוא מדבר עליו.
"או-קיי, רק במקרה זה נכון, אבל אני יודע שאת לא הקשבת"
הוא אמר והנעץ בי מבט.
"כי אתה אומר כבר את אותם דברים שאמרת בעבר
'יש לה שיער יפה' ו'יש לה ריח של שדה ורדים'
וכול השטויות האלו"אמרתי והרמתי לעברו גבה.
"אבל, כול מילה היא אמת" הוא אמר והגביה את סנטרו.
"אבל אפשר לאכול ארוחת צהריים אחת, בלי לשמוע מילה עליה?"
שאלתי וגלגלתי קווצת שיער שחורה.
"אז, מה עם הבחור ההוא?" הוא שאל.
יודעים מה, כשאמרתי שאנחנו לא מדברים על בחורים,
התכוונתי שאנחנו לא מדברים, כול עוד הוא לא רוצה להציק לי.
"איזה בחור?" שאלתי בתמימות, אבל בלי להתכוון מבטי,
נשלח אל תומאס, אשר ישב כמה שולחנות לפנינו.
"הבחור ההוא" הוא אמר בלי להעיף מבט.
"הוא הבן זוג שלי לשיעור אומנות" אמרתי בביטול,
אך שנינו ידענו שיש שם משהו יותר.
יותר ממה ששנינו יולנו להבין באותו הרגע.