גם מלאכים מתים-פרק שלישי
"היי,ק'?"יכולתי לדעת שזה תומאס עוד לפני
שהסתובבתי.
אבל לא הייתי בטוחה איך.
"מה?" שאלתי, אך קולי, היה אדיש.
הרי, זה החוק הראשון, אל תראי שאכפת לך.
"חשבתי שנוכל להיפגש מאוחר יותר, את יודעת,
לעבוד על העבודה באומנות" הוא אמר ומשך את כובעו
מטה אל עיניו.
"אבל עדיין לא נתנו לנו את העבודה" אמרתי וגלגלתי את עיניי.
"ברור שכן, היא הייתה כתובה על הלוח" הוא אמר.
ברור, בלוח אליו, אני לעולם לא טורחת להעיף מבט,
יופי.
"טוב, אז איפה ניפגש?" שאלתי אותו ונשענתי על הקיר.
"חשבתי שנוכל להיפגש אצלי" הוא אמר ולרגע,
הייתי יכולה להישבע, שיעניו הסתכלו על שפתיי,
אך רק לרגע.
"או-קיי, סמס לי אחר כך את הכתובת" אמרתי לו והוצאתי מכיסי,
את מספר הטלפון שלי.
"אז, את פשוט נושאת פתקיות עם המספר שלך?" הוא שאל וחייך לעברי.
"כן, אבל הם רק לבחורים חמודים" אמרתי והסתובבתי ללכת.
"אז, את בעצם אומרת שאני חמוד?"שמעתי אותו צועק אחריי.
"אולי רק קצת" צעקתי חזרה.
"נתראה" הוא צעק ושמעתי את צחוקו.
"ביי" זה היה מוזר, לפני השיעור הראשון היום אפילו לא ידעתי
שהוא קיים, אבל עכשיו, זה קצת כאילו אנחנו מכירים.
צליל ההודעה קטע את מחשבותיי.
'בחמש, ב'קדושים המעונים' בית מס' 5'
לא יכולתי שא לחייך,
ה'קדושים המעונים' נשמע כמו מקום שתומאס יחיה בו.
תגובות (1)
תמשיכייי