גם המתים יודעים לחיות-פרק 1

אני פוקחת את העינים ומגששת בחושך אחר מתג האור,אני מסתכלת על השעון,השעה ארבע וחצי בבוקר.
אני יורדת מהמיטה ושמה נעליים ובגדי ריצה,אני לוקחת מפתח לחדר (אני גרה בפנימיה) ויוצאת לריצת בוקר.
~~סטופ~~
שלום
קוראים לי ליה,אני בת שבע-עשרה
אני גרה בפנימיה
אני יתומה מגיל שבע,ומאז אני כאן
יש לי שיער שחור חלק ארוך
אני רזה ודי גבוהה
וזהו נראה לי
~~חזרה לסיפור~~
אני אוהבת לרוץ בבוקר,לא מרשים לנו לרוץ,אבל אף אחד עוד לא קם בשעה כזאת,אז אני רק צריכה לחזור בשש כדי שלא יסימו לב שנעלמתי…
לא כיף לרוץ בתוך הפנימייה אז אני עוברת החוצה דרך החור שבגדר…
אנחנו לא אמורים לראות את העיר שמחוץ לגדר,המבוגרים אומרים שהיא מסוכנת,אני חושבת שהיא יפיפייה.
כן,היא מסריחה,זנוחה,מלוכלכת והכול,אבל,היא לא בפנימיה,והיא העיר היחידה שאני זוכרת שראיתי אי פעם…
אני ממשיכה בריצת הבוקר שלי,עד שאני רואה צללית גדולה מתקרבת אלי,רגע,זה לא צללית,זה בחור…