גלגל החיים-פרק 9

״לנה״הוא קרא את שמי מתוך רשימת המלצרים,מעביר בי מבט חטוף.
״את לא על שולחנות היום״הוא אמר מבלי להביט בי ״את תעשי כל הערב פינויים״.
הרמתי את עיניי אליו בהלם,כל המלצרים נעצו בי מבטים המומים כמוני.
״אני לא מבין למה הוא עושה לך את זה״סינן אחד המלצרים לכיווני,
״את מהמלצרים הכי טובים שיש לו פה,מניאק…״הוא הוסיף מניד בראשו.
הוא מתנקם בי,מתנקם בי על היחס שלי אליו בתקריות האחרונות.
ואני עדיין לא אתנצל ולא אצטער,את הצעקה שהוא צעק עלי שהחברה שלו עיצבנה אותו אני לעולם לא אשכח.
״לנה!״הוא צעק אלי מרחוק,גורם לי לזנק עם מגש הכוסות שאספתי ליד הבר.
״תתחילי להיות ערנית״הוא אמר שהתקרב אלי
״ותצאי אל הגן לאסוף בבקשה את כל הכוסות שנותרו״.
״אתה צוחק עלי?״הרגשתי שהדם שלי מתחיל לרתוח.
״ממש לא״הוא אמר והמבט הרציני שלו לא נד לרגע מפניו.
״יש 5 מעלות בחוץ!אתה באמת חושב שאני אצא לגן?״אמרתי בטון ממש ממש חזק.
הוא נעץ את מבטו השחור בי,מתקרב אלי במרחק של כמה סנטימטרים.
״תקשיבי לי טוב,את באת למלצר.לא להתלונן.אז או שתעשי כל מה שאני אומר לך או שתגישי התפטרות״הוא ירק הכל בבת אחת בנימה שחושפת מעט זעם.
״אתה מתנקם בי?״הרמתי את גבותיי.
״על מה בדיוק?״הוא חייך חצי חיוך ציני ומזלזל.
״על הבר״אמרתי.
״תלכי בבקשה לאסוף את הכוסות בגן״הוא התעלם מהשאלה שלי,מעביר מבט בי ואז חולף על פניי מותיר אותי לבד.
נאנחתי אוספת את כל הכוסות ומרגישה איך כפות ידיי קופאות,לבסוף נכנסתי עם המגש,כל הגוף שלי רעד לגמרי הרגשתי איך אני לא שולטת בו.
כוס אחת החלה להתנדנד ולערער את העמידה של כל שאר הכוסות,והמגש נפל והתנפץ,לא לפני שזכוכית פגשה בברכי,חותכת אותה.
בר שהיה עסוק לחלק פקודות למלצרים שהתרוצצו סביבי,העיף בי מבט מכווץ את עיניו השחורות ומתקרב אלי במהירות.
״טל תשלח לי בבקשה מישהו שינקה את הזכוכיות בכניסה לאולם״הוא דיבר במהירות אל האוזניה.
״אם לא היתה לי ילדה להאכיל,אני נשבעת לך שהייתי מתפטרת עוד הרבה לפני״הטחתי בפניו וצעדתי למטבח אוחזת בברכי הנוטפת בדם.
״אני אקח אותה,תתפזרו בבקשה״הוא סינן בקשיחות למלצרים שמסביבי.
״אני לא רוצה״אמרתי מביטה בו במבט מתעב.
שנאתי אותו,וחשבתי כמה סקסי הוא נראה שהוא עצבני.
״זו לא שאלה״הוא אמר מעיף בי מבט בעיניו השחורות ואז מחפש בעיניו אחר משהו.
הוא התקרב אלי עם תחבושת לבנה,עוטף את ברכי במיומנות רבה.
״אני לא יודעת אם התחבושת הזו מתאימה״זרקתי לעברו.
״הייתי חובש קרבי בצבא,היא מתאימה״הוא אמר ועיניו השחורות לא זזו מהחבישה.
הנהיגה היתה מלא באמוציות,שתינו נאנחנו ללא ההפסקה,והשמענו נשימות כבדות ומבטים זעומים אחד בשני.
״אני מצטער״הוא השמיע לפתע כשהגענו לבניין שלי.
״על אותו היום שצעקתי עלייך ככה,זה לא הגיע לך.״.
״חברה שלך ממש עיצבנה אותך״אמרתי מביטה בו בגיחוך.
״אני לא מדבר עם מלצרים שלי על החיים האישים שלי״הוא אמר ונגע בפלאפון שלו.
״היה נראה בפאב שאתה מאוד מדבר״זרקתי לעברו בעוקצניות.
״בכל מקרה,היא כבר לא החברה שלי״הוא אחר והתמתח מעט בכיסאו,מעביר את ידו על השיער המוקפד בג׳ל כהרגלו.
״חבל,היא הייתה ממש יפה״אמרתי,ולא הבנתי מה גורם לי להישאר באוטו שלו ולהמשיך ולדבר.
״היפות הן הכי מסוכנות״הוא אמר בטון קר ושלח את מבטו שמזכיר אלפי עורבים רעבים במיוחד.
״לילה טוב״אמרתי מתחמקת מהמבט הזה שלו,זה הפעם הראשונה שהוא הביט בי במבט הזה,והוא גרם לי התרגשות ופחד בלתי מוסברים.
היד הקרה שלו נשלחה ותפסה בחוזקה בידי,שוב פעם כמו בפאב.
״אני רוצה לדעת שאת בסדר״הוא אמר והביט בעיניי
״תשלחי לי הודעה״.
שוב המבט הזה,והקול הקשוח והסמכותי הזה שכל כך מעצבן וסקסי באותה הנשימה.
״לילה טוב בר״חזרתי על עצמי מתנערת מהמחשבות עליו.
הוא כבר לא הביט בי,הוא כבר היה מוכן להתניע את האאודי שלו.
וברגע שסגרתי את הדלת והפנתי את גבי,קול הגז החזק נשמע והוא נעלם כלא היה.
נכנסתי לביתי,מביטה בעצמי במראה,הלחיים האדומות ביחס לגוון הבהיר שעל פני הסגירו את כל מה ששנאתי.
אני כבר לא הנערה שהייתי,לעולם לא אתאהב בגבר שוב,לעולם לא אסמוך על גבר שוב,זו רק אני,מיקה ומאי בעולם שלי.