גלגל החיים-פרק 7

״תרצו אולי קפה?״שאלתי זוג מהיושבים בשולחן שעליו אני ממלצרת.
״אני חייבת להגיד לך מותק,את משרתת אותנו כל כך יפה,יש בך כל כך הרבה אנושיות.״אמרה לי האישה,נראת בגיל הזקנה.
היא טחבה לידי שטר של 200 שקל,מלטפת את לחיי,כאילו שאני נכדה שלה.
״אני לא יכולה לקחת כל כך הרבה…״סיננתי מורידה את עיניי.
בדרך כלל לא מפריע לי לקחת,אבל אנשים מבוגרים מפעילים אצלי רגש.
״מאמי שלי,אין לי נכדים להעניק להם את זה.ומגיע לך״היא אמרה וקולה רעד מעט.
״תודה רבה לך״סיננתי ״אני אביא לכם תה״.
היא הנהנה לאישור,ואני הרגשתי איך הדמעות עומדות בעיניי.
רצתי מיד אל המטבח מוזגת מתוך תרמוס הענק תה,ומוסיפה עלי נענע.
לא סתם הדמעות רצו לזלוג,נזכרתי בסבתא וסבא שלי.
האנשים שהיו הכי קרובים אלי בתקופה החשוכה של ההריון,היחידים שחיבקו אותי לחיקם במשפחה.
נזכרתי בצעקות שפילחו את האוויר בביתי הישן,את ההורים שהביטו בי בבושה.
את הרגע שהודיעו לי שהם לא רוצים קשר איתי אם אני לא מפילה את העובר.
״מותק שלי,אני אוהבת את ההורים שלך.אבל בסופו של דבר זה היצור שלך,ואת זאת שתרגישי או לא תרגישי את רגשי האשמה.תחליטי בעצמך.אני אהיה לך למקלט״סבתא אמרה לי כשבכיתי בחדרי על כתפיה.
והיום אחרי 5 שנים נותרתי לבדי,ללא שתי האנשים היחידים שעמדו לצידי.הם למעלה מסתכלים עלי ואולי גאים ואולי לא.
הרמתי את מבטי מרגישה את הדמעה מרטיבה את לחיי,הבחנתי בבר שעמד ודיבר עם אחת הברמניות בחיוכים ומבטים פלרטטנים,אבל עיניו התכווצו והביטו בי,מנסות לפענח מהמרחק שבו הוא עומד אם אני בוכה.
משכתי באפי מנגבת בגב היד את הדמעות.
לוקחת במהירות את כוסות התה על מגש ויוצאת מהמטבח,הגשתי לזוג החביב את הכוסות מקבלת מהם חיוכים חמים ומחייכת איתם.
״הם התאהבו בך״בר התקדם אלי בחיוך כשהתרחקתי מהשולחן.
״הם מדהימים״אמרתי מבלי לחייך,הוצאתי מהכיס שטר של 50 שקיבלתי מהטיפים וטחבתי לכיס החליפה שלו,עוברת בהליכה מהירה.
״ליאן״הוא אחז בידי בחוזקה גורם לי להסתובב אליו.
״את אמיצה מדי כדי לגעת לי בחליפה״הוא אמר במבט קשוח,
״בחיים לא״הוא הוציא מכיסו את השטר דוחף לכף ידי.
נאנחתי מגלגלת עיניים,כאילו שליבי לא פועם על מאתיים עכשיו.
עליתי אל השירותים,שוטפת את פני הסמוקות,מרגישה איך כל גופי בוער מכף ידו הקרה שאחזה בידי.
״מה לעזעזל קורה לך ליאן״לחשתי לעצמי מסיתה את קצוות שיערי הזהובות לאחור.
כשירדתי מהשירותים,מהצעקות של בר על המלצרים במטבח היה קשה להתעלם.
״חברה שלו הכוסית כאן״לחשה לי אחת המלצרים ששמה לב למבט התוהה שלי.
״נו אז?״לחשתי חזרה.
״תמיד שהיא כאן,היא מפלרטטת עם טל המנהל מלצרים השני.
ובר ידוע כאחד עם אגו בגודל של פיל״היא השיבה.
התקדמתי אל השולחן,מזהה את הבחורה היפה מהתמונה של בר.
היא עמדה לבושה בשמלת מקסי אדומה הצמודה לגופה,בעלת שסע עמוק בצידי רגליה.
היא היתה שעונה על הבר,וגופה החתולי נראה מושלם כשלגמה מכוס הוודקה שאחזה בידה.
הבטתי בה ואפילו אני הרגשתי מהופנטת,היא היתה בעלת יופי אקזוטי.
דמותו של בר עברה אותה בצעדים גדולים ועצבניים,כשהוא עסוק בשעון החכם שלו.
בחנתי כל מבט שלה,היא מחקה את החיוך הפתייני שלה.
והיא צעדה אליו בצעדים איטיים,כאילו שלא קרה כלום.
נאנחתי,ממשיכה בעבודתי,מפנה כוס ועוד כוס למגש.
משהו בי התערפל כשראיתי אותה,הרגשתי כאילו כל עולמי מתערער לכמה דקות.
בין התמונות החוזרות של בר צועד בצעדיים עצבניים,הרגשתי גוף מתנגש בי.
ואת מגש הכוסןת נופל ומתנפץ בי.
״פאק מצטער״איש לבוש בחליפה,שנראה אחד מהאורחים התנצל שוב ושוב.
״זה בסדר זה בסדר״סיננתי מתכופפת אל הזכוכיות המנופצות.
בר התקרב אלי ועיניו השחורות ננעצו בי במבט סוער ועצבני,הוא התקרב אלי מתכופף ומביט לתוך עיני.
״כדי לך להתעשט על עצמך ליאן,או שתמצאי את עצמך ללא עבודה״הוא אמר והתרומם מכריעתו עובר אותי בצעדים מהירים והשמלה האדומה אחריו.
הבטתי בו המומה,הבן אדם שפוי?
ישבתי על המדרכה,ממתינה לאחד מהברמנים שיחזיר אותי הביתה כמו כל ערב.
הנחתי את כובע הסריג האפור והארוך שלי על שיערי,מרגישה איך שפתי קופאות.
״בר אני לא מבינה מה הקטע שלך!״קול צווחני נשמע,
״מיראל,לא עכשיו.שנגיע הביתה״קולו הנחוש והאדיש נשמע.
הוא הלך בצעדים מהירים מסדר את ג׳קט החליפה שלו,והיא אחריו בצעדים קטנים על עקבים שחורות.
״את צריכה טרמפ?״הוא שאל שסנטרו כהרגלו מוטה מעלה.
גיחכתי מביטה בו מבעד לכובע,
״לילה טוב בר״סיננתי בחיוך ציני.
הוא שתק מתעלם ממני וצועד אל האאודי שלו.
״בן זונה״סיננתי בועטת בפחית ומרגישה איך כל גופי בוער וסכינים חדים נשלחים אליו.