גלגל החיים-פרק 5

״אני רוצה את המקסימום של כל מלצר היום״ הוא אמר וסנטרו מוטה מעלה,מביט בכולם במבט חד וגאוותני.
״היום יש אירוע של בת של איש עסקים נורא חשוב בארץ,כל פיקשוש שלכם,הוא גם פיקשוש שלי,והוא גם פיקשוש של מי שמעלי״
הוא הוסיף.
נאנחתי מגלגלת עיניים,ומביטה בשעון.
״גברת לנה״הוא אמר גורם לי להרים את ראשי,ואז שותק ומביט בי.
הבטתי בו במבט אדיש,משתדלת להסתיר כל רגש.
הוא המשיך והמשיך בדיבוריו ואני בינתיים הצצתי בפלאפון מבעד לכיס השמלה,רואה שיש לי שיחות שלא נענו מהגננת של מיקה,גורם לי לנוע באי נוחות במקומי.
״ליאן״הוא התקרב אלי במבט נוקב לאחר שהמלצרים החלו להתפזר.
״אפשר להבין למה במהלך כל התדרוך את מגלגלת עיניים,מפהקת ואפילו מציצה בפלאפון?״הוא אמר שיד אחת על מותנו והשניה זזה במהלך דיבורו.
״הקשבתי לכל מילה שלך״עניתי מביטה בעינייו,ורואה שהוא בוחן את עיניי.
״מה קורה לך?״הוא הנמיך עוד יותר את קולו.
הרמתי את גבותי כלא מבינה,
״אתמול היינו בסדר לגמרי,ופתאום את מתנהגת מוזר…״הוא אמר מעביר מבטים במלצרים שעוברים ושבים.
״לא קרה כלום,אני הולכת לפנש את הסכום״אמרתי מפנה את גבי והולכת.
רצתי אל השירותים מתקשרת אל הגננת,שמודיעה לי שהשעה כבר חמש ומאי עוד לא לקחה את מיקה.
החלתי לצלצל בהיסטריה למאי שוב ושוב,מנסה לתפוס את השיחה שלה.
התחלתי להתחרפן,הולכת וחוזרת בשירותים,לא יודעת למי לדאוג יותר-למאי או למיקה.
״אני מצטערת ליאן,שחכתי מזה לגמרי.ונסעתי עם מישהו כבר רחוק מהעיר״היא ענתה לבסוף.
״מה זה שחכת??״התחלתי לצרוח ״ועם נסעת מחוץ לעיר,ולאן?״.
היא שתקה,
״מאי את מטריפה אותי,תעני לי עכשיו!״.
״ליאן אני אגיע בערב ונדבר…״היא אמרה לאחר דקות שתיקה וניתקה.
צרחתי,אוחזת בשיערי.
לקחתי את התיק רצה אל מנהל המלצרים שעוזר לבר.
״אני הולכת״אמרתי.
הוא גיחך מכווץ את גבותיו ״את לא הולכת לשום מקום״.
״תקשיב לא מעניין אותי אם תפטרו אותי לא מעניין אותי,אני הולכת״אמרתי מרגישה את לחיי בוערות.
״אין לי שום מלצר אחר שיחליף אותך,את לא יכולה לעשות מה שאת רוצה״הוא אמר מגביר את כולו.
״תקשיב לי טוב,יש לי ילדה בגן שמי שהיה אמיר לאסוף אותה לא בא.אתה חושב שבאמת מעניין אותי שאין לך מלצר מחליף?״צרחתי,מרגישה ממש כמו מטורפת.
הוא שתק לרגע מביט בי בעיני עגל,
״מה קורה פה?״התקדם אלינו בר,לבוש בחליפה השחורה שלו,מסודר היטב ומסורק בקפידה.
״אני הולכת״אמרתי מתנשפת מעצבים,
״לאן את חושבת שאת הולכת?״הוא חייך חיוך חצי עצבני חצי ציני.
״אני חייבת לעוף מפה ועכשיו!״צרחתי מרגישה את כל עיניי הסובבים נעוצים בנו.
״את מפוטרת״הוא אמר מביט בי וסוקר את כל גופי
״הפעם האחרונה שמלצר צעק עלי,היתה כשהייתי בקורס ניהול.תקחי את הדברים שלך ותלכי״הוא הוסיף.
״אבל בר אין לנו מלצרים…״התערב העוזר שלו.
״אנחנו נמצא!״הוא אמר ממשיך לנעוץ את מבטו השחור בי.
הבטתי בו בהלם,הוא נראה יותר עצבני ממני.
״אתה אפס״סיננתי מרגישה את הדמעות מאיימות לצאת,יוצאת משם בסערת רגשות.
הוא רדף אחרי בצעדים מהירים,כשיצאתי אל החניה מחכה למונית.
״מה הקטע שלך?״הוא צעק.
״הבת שלי לבד בגן,ואחותי המתבגרת היתה אמורה לאסוף אותה.והיא עכשיו אומרת לי שהיא שחכה ושהיא יצאה מהעיר עם מישהו. ואני כבר לא יודעת למי לדאוג יותר,לבת שלי או לאחותי.״פלטתי בבת אחת והבכי התפרץ מגרוני.
הוא הביט בי המום ומבולבל,מעביר יד על שיערו המסורק במעט ג׳ל לצד.
״אני אקח אותך״הוא אמר נאנח.
״אני לא צריכה טובות״אמרתי מושכת בכתפי,נזכרת שהוא סינן אותי.
הוא הביט במונית שהופיעה,נכנסתי אליה שוב מפנה לו את הגב.
״אחי,זו מלצרית שלי.קח״הוא הגיש לנהג מונית שטר של חמישים שקל.
״לא צריך״אמרתי לנהג.
״כן צריך״הוא אמר מביט בי מהחלון שהיה פתוח.
״תחליטו!״הנהג החל להתעצבן.
בר דחף שוב את השטר לידי הנהג,מביט בי מבט אחרון ונכנס חזרה אל האולם.