גלגל החיים-פרק 22

הוא הפשיט את שמלתי מגופי,ואז השיל את חולצתו.
עיניו הביטו בשלי,במבט שרק שנינו מבינים.
טרפנו אחד את השני,לראשונה,לא דיברנו על זה יותר מדי ולא התעסקנו בזה.
מעולם לא יצא לנו לחשוב על זה,
זה פשוט היה התזמון שהתאים לערב עמוס בדרמה וריבים וחדר בבית מלון.
כנשענו לאחור חבוקים במיטה,הוא ליטף את שיערי,ואז הרגשתי שזו האדם שאני רוצה לכל החיים שלי,ככה כמו שהוא.
קר,נכה רגשית לפעמים,קשוח מדי לעיתים,עם המון חומות וכיסויים,נחוש.
״בוא נתחתן״
״בואי נתחתן״
פלטנו יחד,כמעט באותו הדקה.
והמבט המטורף של שנינו שוב נפגש,והחלנו לצחוק כמו מטורפים.

מעולם לא צעדתי ברחוב לבד,זה תמיד הרגיש לי כחולשה,בדידות,חיים עלובים.
אז העדפתי להקבר במיטה גם כשבא לי נורא לנשום את האוויר הצח,רק כדי לא להראות בודדה.
זו היתה הפעם הראשונה שלא הרגשתי בודדה,גם אם צעדתי ברחוב.
כי אולי כעסתי על בר,לכמה שניות,אבל זה לא היה מכעס עליו.
זה היה מהפחד,מהפחד לחזור אל העבר הכל כך בודד מאז הגירוש של ההורים שלי מביתם.
כי בר,בר הוא הנקודה שבה הבנתי כמה שלמה אני עם מה שיש.
עם הדירה הקטנה שלי,אבל הדירה שהשגתי בזכות עצמי ובזכות מאי.
עם האחות התמבגרת שלי שבאומץ רב החליטה ללוות אותי ולא לעזוב אותי.
עם האוצר שלי,עם המלאך הקטן שהבאתי לעולם למרות כל מי שניסה לשבור אותי ולגרום לי לשנות דעתי,למרות שלא היתה לי שום קורת גג בטוחה לספק לה.
ואז בר,הבן אדם שהציל אותי מעצמי בעבר ובהווה.
נעצרתי על קו המים שזרם והרטיב את
החול,התיישבתי בישיבת צפרדע ובכיתי.
התפרקתי כמו שלא התפרקתי מאז היום הראשון באולם האירועים.
״הלו״הקול שלו נשמע.
״אני מצטערת על ההתפרצות״פלטתי בקול כמעט צעקני.
״מה קרה?את בוכה?״הוא נשמע מודאג מעבר לקו הטלפון.
״אני אוהבת אותך״אמרתי והקול שלי עדיין רעד.
״איפה את?״הוא שאל.
״אני כזאת מטומטמת,צורחת עלייך ואתה בסך הכל מנסה לעזור״אמרתי.
״ליאן,תגידי לי איפה את עכשיו!״הוא צעק.
״בים!אני בים!״צרחתי.
״אני בא מיד״הוא אמר וניתק.
הוא הרים אותי מהחוף,מנגב את הדמעות,הוא אמר כמו שהוא אוהב ומעריך אותי,שהוא בסך הכל רוצה שאני אפתור עוד חלק רע בחיים שלי.
ואני מלמלתי ואמרתי שאני יעשה את זה רק אם יהיה לצידי.
והוא היה לצידי,הוא החזיק לי את היד באחיזה שלו שמרגישה כל כך בטוחה,והתעמתי איתם.
רואה את הצער של ההורים שלי על השנים שבהם סבלתי,על השנים בהם איבדו את שתי בנותיהם,בהם לא זכו לנכדה.
וראיתי את המבט שלהם,המבט המתאהב ברגע שמיקה חייכה אליהם.
כמו כל אדם שאליו היא מחייכת.