גלגל החיים-פרק 2

״אמא!״צרחה של מיקה גרמה לי לזנק מהמיטה בריצה מהירה אל חדרה
״אני רוצה בקבוקי!״היא צעקה כשהיא עומדת על מיטתה הקטנה.
נאנחתי אנחת רווחה,
״מיקה,הבהלת אותי״אמרתי כשאני מרימה אותה איתי אל המקלחת.
הושבתי אותה על השיש שוטפת את פניה ומושיטה לה מברשת שיניים שתצחצח,החלתי גם אני לצחצח שיניים.
״יפות שלי!״מאי צעקה נכנסת למקלחת וגורמת לי שוב להיבהל.
״לא פלא שהאחיינית שלך מעירה את אמא שלה בצעקות״אמרתי לאחר שירקתי את משחת השיניים.
צעדתי בין החנויות הרבות האלו בקניון,כבר שנתיים שלא הסתובבתי ככה סתם במטרה לקנות בגדים,
וכל החנויות האלו,שמלאות במתבגרות שמחפשות את השמלות החשופות והמכנסיים הקצרים גרמו למחנק בגרוני,כל נערה כזו מזכירה לי את מי שהייתי פעם.
נכנסתי לחנות גדולה,מתחילה בחיפוש אחר שמלות שחורות לעבודה.
הוצאתי מאחד הגלגלים שמלה שחורה מבד,בעלת צאוורון גולף.
בהיתי בה,חושבת שכל שמלה היא פחות מטרנה למיקה.
״אין לך מה להתלבט״שמעתי,הסתובבתי ומוכר בעל רעמת תלתלים וקסם אישי עמד מחייך אלי.
״את יפהפיה כל דבר יראה עלייך מדהים״.
חייכתי חיוך מנומס,מסננת תודה ועוברת אותו.
לקחתי בידי את השמלה לקופה,אני כבר לא מודדת מול המראה ובוחנת כל סנטימטרים בגופי,הדברים האלה הופכים להיות כל כך שוליים שאת נהפכת לאמא.
״הוא כזה חתיך,שאני נשבעת שיום אחד אני אכנס למשרד ואתפשט מולו!״אחת המלצריות הצעירות סיננה כשעמדנו שוב,מחכים לתדרוך.
גלגלתי את עייני,שוב המחנק בגרון מאיים לצאת.
הוא עבר מלצר אחר מלצרית,מתדרך אחד אחד,ואז הוא אמר את שמי.
״לנה,את הפעם במשרדים,היום אני לא אעבוד בשטח,אני אהיה במשרד בכמה פגישות עם זוגות שרוצים לסגור פה״הוא אמר מביט בי בפוקר פייס.
הנהנתי לאישור.
״ותאספי את השיער שלך לקוקו הדוק בבקשה,במשרדים צריך להיראות רשמי״הוא הוסיף,מפנה אלינו את הגב,ומתדרך את מנהלי המלצרים האחרים.
״איזה כיף לה״שמעתי את אחת המלצריות מסננת לחברתה.
ממש כיף לי חשבתי לעצמי.
במשך שלוש שעות בר הריץ אותי אל המטבח ובחזרה למשרד,ממלאת כוסות קפה וצלחות עוגיות ומפנה שוב ושוב.
״את יכולה לצאת להפסקה״הוא סינן כשעיניו קבורות במחשב.
התיישבתי היציאה האחורית של האולם לבדי,אוחזת בכוס מיים קר.
רואה שיש לי 7 שיחות שלא נענו ממאי,דבר שגרם לליבי כמעט ולצאת ממקומו.
״ליאן!״היא צעקה אל הפלאפון.
״מה קרה?״צעקתי גם אני.
״זו מיקה,היא לא מרגישה טוב.היא עם שילשולים ויש לה חום״היא אמרה ויכלתי להבחין בטון הלחוץ שהיא מנסה להסתיר.
נאנחתי,מרגישה את הדמעות מאיימות לצאת.
״טוב מאי,תרגעי!״ניסיתי להרגיע אותה ״במקרר יש סירופ נגד שלשולים,תכיני לה אורז כמו שלימדתי אותך,ותתני לה את הסירופ.
תחטאי את השירותים באקונומיקה״ציוותי עליה בקול הכי רגוע שיכלתי להשמיע,למרות שליבי התפוצץ מדאגה.
לאחר שניתקתי את השיחה הרגשתי איך הדמעות כבר זולגות על לחיי,
״לנה,תכנסי בבקשה,תכף יגיע עוד זוג״בר אמר מביט בי לכמה שניות.
״את בסדר?״הוא שאל במבט הקר כשהוא מביט תוך כדי בשעון.
״כן…״מלמלתי מנגבת את הדמעות.
״תשתי מיים ותכנסי״הוא אמר ונכנס אל האולם.
משכתי באפי נושמת עמוק כמו בכל פעם שקרה משהו גרוע במשך ה5 שנים הארורות האלו.
החלתי לפנות את הכוסות,כשהגוף שלי נמצא במשרד אבל המחשבות הן בבית,מודאגות ממיקה.
״לנה״קולו של בר ניער אותי ״את מוכנה להזיז את עצמך כבר?״.
הבטתי במשרד שהיה פתאום ריק מהזוג שלפני כמה דקות היו פה.
הרגשתי איך תחושת האגו מתחילה להפגע,אף גבר לא ידבר אלי ככה,הפעם האחרונה שגבר דיבר אלי ככה הסתיימה מזמן,שהייתי ילדה טיפשה בת 18.
הנחתי את המגש בחוזקה על השולחן,
״אתה מוכן לבקש יפה?״שאלתי באותו הטון שלו.
״סליחה?״הוא הרים גבה בהלם ״אני המנהל שלך ואני אדבר איך שאני רוצה״.
״אתה לא תדבר אלי איך שאתה רוצה,אני לא אחת מהמלצריות בנות ה16 פה. וזה שאתה מנהל ואתה מדבר ככה לעובדים שלך רק מוריד להם את החשק לעבוד בצורה טובה״ פלטתי את הכל,יודעת שיש סיכוי טוב לפיטורים שלי.
הוא שתק מביט בי,
״תלכי בבקשה לעמית,האחראי מלצרים השני ותראי מה הוא צריך.אין לי מה לעשות איתך יותר פה.״הוא אמר מביט בי וסוקר את כל גופי.
הרמתי את המגש בראש מורם,לא מראה לו שאני מרגישה מושפלת.
הנחתי את מגש הפינויים על דלפק השטיפה,נאנחת.
צעדתי אל עמית,הוא אחז באוזנייה שלו ואז הביט בי בחיוך.
״הצלחת לעצבן את בר״הוא אמר בחיוך,
הבטתי בו בשתיקה.
״תלכי לפנות את הבר״הוא ציווה עלי.
השעה הייתה כבר 2 בלילה,ישבתי על המדרכה,מחכה לאחד מהעובדים באולם שיחזיר אותי הביתה.
״בואי,אני אקח אותך״בר סינן חולף על פניי כמו רוח.
התקדמתי אחריו באדישות,מביטה במכונית אליה הוא נכנס.
מכונית ספורט שחורה.
התיישבתי לידו,שהוא מקליד בוויז את הכתובת שלי.
הוא החל בנסיעה כשעיניו שקועות בכביש,ואני בוהה באוויר.
הנסיעה איתו גרמה לי תחושת דה ז׳ה וו,הצורה שבה הוא נהג,יד אחת על ההגה ויש אחת מונחת על עדן החלון.
נהיגה גברית,ובטוחה בעצמה.
הכל היה לי מוכר,ופניו עוד יותר,קלטתי אותו מציץ אלי מדי פעם,כאילו שאני מוכרת לו גם.
הוא נעצר מול הבניין שלי בשתיקה,
״אני לא יודע למה לא העפתי אותך ברגע שדיברת אלי בצורה כזו״הוא פצה את פיו פתאום אחרי הנסיעה השקטה.
״אבל זו הפעם האחרונה שזה יקרה.״
גיחכתי גיחוך מזלזל
״מי אתה חושב שאתה?״שאלתי,
הוא הביט בי שוב בפליאה.
״אתה לא העפת אותי כי אתה צריך מלצרים,וכי אתה יודע שאני צודקת״אמרתי בנחישות.
״את חושבת שזה שאת נראת טוב נותן לך זכות להתנהג איך שבא לך?״הוא שאל בפנים רציניות.
גלגלי המוח שלי התחילו להסתובב,
״יש לך טעות,נראה לי שזה אתה שחושב את זה״אמרתי פותחת את דלת המכונית ״ביי,תודיע לי אם פיטרת אותי״.
יצאתי מהמכונית,מביטה בו במבט קר,קולטת אותו מעביר בי מבט רציני,ואז מתניע שוב את המכונית ונוסע.
נאנחתי,מקווה שהוא לא יפטר אותי כי אני זקוקה לכסף הזה.