גלגל החיים-פרק 18

״אתה בטוח זה?״שאלתי בחיוך.
״ליאן…״הוא נאנח את האנחה המיואשת הרגילה שלו,כשאני קצת מציקה לו.
גיחכתי,מדמיינת את הפרצוף המותש שלו מעבר לקו הטלפון.
״מה?נו,אני באמת חוששת מזה בר…זה די מוקדם״שאלתי,מרגישה מעט את רגלי רועדת מההתרגשות.
״ליאן,אני בן 25 את בת 22.אני לא ילדים קטנים,אני מרגיש שזה הזמן״הוא אמר
״כמובן שאם זה לא נוח לך אני אבין״הוסיף.
״מתי צריך להיות מוכנים?״שאלתי,
״ב9 אני אבוא לאסוף אותך,תעבדי קצת על עצמך כדי לנסות לכפר על הכיעור…״הוא אמר וניתק.
חייכתי,איזה בר זה.
הטלתי את גופי על המיטה,מביטה בתקרה.
אני רוצה אותו לידי,הוא משרה לי בטחון.
העיניים השחורות שלו בעלות המבט של אלפי העורבים הרעבים שעד לא מזמן הפחידו אותי,עכשיו גורמות להרגשה טובה להתפשט בי,כי מבחינתי הן מסמלות נחישות אין קיץ.
הקשיחות והתנשאות שלו שעצבנו אותי כל כך עד לא מזמן,הפכו להיות משעשעות בעיניי.
אני אוהבת את הכנות שבו,ואת האופן שבו הוא מתבדח עם פנים רציניות ללא חיוך.
אני אוהבת את המסירות שלו והאהבה האמיתית שלו כלפי מיקה,ואת הסובלנות שלו אל מאי.
אני אוהבת את האופן שבו הוא צועד בחליפה השחורה והאלגנטית שלו עם ידיים בכיסים ומחלק הוראות למלצרים,ואז אוהבת לפגוש אותו בבית שלי כשהוא לבוש בסריג ארוך וג׳ינס שחור.
אני יודעת שככל שאני אוהבת בו יותר דברים,ככה אני מסכנת את הלב שלי להפגע יותר.
אני יודעת שיכול להיות שאני מכניסה את עצמי לשברון לב אחרי שאיחתי את כל השברים מהפעם הקודמת.
אבל זה חזק ממני,הוא חזק ממני.
הוא גורם לי לשכרון חושים.
״נו!ליאן את מוכנה?״שמעתי את דפיקות הדלת על דלתי.
״מאי תרגעי!״צרחתי כשאני מתרוצצת מהארון אל שידת הנעליים.
״בר סמס לי שאת מאבדת נקודות זכות אצלו,ואני לעומת זו מזדכה״היא אמרה בקול מתגרה.
גיחכתי,יש ביניהם מן הסכם על נקודות זכות לכל אדם שהם פוגשים בו.
״תגידי לו שאני אתמודד עם זה״אמרתי ונעלתי את העקבים הארורים.
הבטתי בעצמי במראה,לבושה בשמלה ירוקה מקטיפה.
היא היתה בעלת פתח עגול בגב,צמודה עד לקו החזה,ומשם היא התרחבה בצורת פעמון.
היא הגיעה לאמצע השוק,חושפת את רגליי.
העקבים שלבשתי היו דקיקים ושחורים,לא אהבתי במיוחד עקבים מעולם,אבל אני חייבת להודות שהתמונה של האקסית של בר עם השמלת מקסי והעקבים העצומים לא יצאה לי מהראש.
שיערי היה אסוף בחצי צד,וכולו מונח בצד השני.
מרחתי אודם אדום על שפתיי ויצאתי מחדרי.
״בואי נראה את אמא…״שמעתי את מאי.
היא התקדמה אלי כשמיקה בזרעותיה.
״ואוו…״היא הביטה בי בעיניה היפהפיות.
חייכתי אליה לוקחת מידיה את מיקה.
״לא ראיתי אותך ככה כל כך הרבה זמן ליאן…״היא אמרה ועיניה נצנצו.
״את עומדת לבכות?״הבטתי בה מגחכת.
״אני מתגעגעת לזה ליאן״היא אמרה וקולה נשבר.
מחקתי את חיוכי מלטפת את מיקה שבהתה בנו.
ידעתי שהיא מתכוונת לזה שהיא מתגעגעת לכל אירועי המשפחה המורחבת,לימים שהדאגה הכי גדולה שלנו היתה איזה שמלה נלבש.
״היא שווה יותר מהכל״אמרתי מצמידה את ראשה של מיקה לחזי,ומנשקת אותה.
״ברור״מלמלה מאי ולקחה אותה מידיי מציפה אותה בנשיקות וגורמת לי לחייך שוב.
״תזכירי לי של מי האירוע?״היא שאלה.
״החבר הכי טוב של בר״אמרתי.
״הוא ראה אותך לפני?״שאלה.
״לא ממש…פעם אחת שדיברתי עם בר בפלאפון הוא נדחף וסיפר לי כל מיני פדיחות של בר״צחקקתי.
״תהני ליאני״היא אמרה.
סיננתי תודה ועוד הוראות אחרונות לגבי מיקה,ואז ירדתי למטה.
הוא ישב בתוך מכונית האאודי שלו מתעסק בפלאפון שלו,ראיתי את עיוותי פניו ואת הידיים שלו מונפות,וידעתי שהוא מדבר בענייני עבודה.
הוא דיבר ודיבר ואני התקדמתי עוד ועוד למכונית בעקבים הגבוהים.
ואז מבטו סוף סוף נח עליי,הוא חייך את החיוך שנפלט לו כשהוא לא מצליח לשלוט בפניו.
נכנסתי אל המכונית מתיישבת לידו.
״טוב טל טל…תקשיב,תדאג שכל הבנות שם לבושות בשמלות ולא קצרות מדי!מי שלא אוספת את השיער שלה בתדרוך תטיס אותה הביתה,יאלה אחי אני מנתק.ביי״הוא סינן אל תוך הפלאפון שלו.
שתקתי מביטה בו בציפייה שהוא יאמר משהו אבל הוא התניע והתחיל בנסיעה שותק גם הוא.
כל הנסיעה הבטתי בו,מצפה שהיא יגיד לי כבר משהו על כמה שאני יפה או דברים כאלה,אבל הוא שתק ונסע בחצי חיוך.
נאנחתי,כנראה שהוא נכה רגשית מדי כדי להחמיא.
הוא נעצר בחניית האולם,
״תראי אני לא יודע מה חשבת לעצמך ליאן״הוא אמר גורם לי לכווץ את גבותי,מה הוא רוצה ממני.
״אני יודע שאני אצטרך לשמור עלייך כל האירוע מהחברים שלי״הוא סוף סוף חייך.
ידעתי שזה הכי קרוב למחמאה ממנו,
״אתה כזה נכה רגשית בר״אמרתי מגלגלת את עיניי.
יצאנו מהמכונית מתקרבים אחד לשני,הוא הניח את כף ידו על גבי החשוף.
״את הבחורה הכי יפה שיצאתי איתה״הוא לחש באוזני ללא שום חיוך.
״אני דווקא זוכרת את הקודמת״אמרתי ״היא היתה נראת בערך כמו דוגמנית על״.
הוא בלע רוק ״הבלונדינית שבך מדברת עכשיו נכון?״הוא שאל בפנים רציניות,ידעתי שזו היתה בדיחה או התחכמות.
הוא נעצר בדרכנו אל כניסת האולם,אוחז בלחיי ומנשק אותי.
״אני מקווה שאין לי אודם על כל הפנים ליאן״הוא אמר מסנן כשנכנסו.
״לא…״אמרתי ״זה אודם עמיד״.
הוא רק הביט בי בשתיקה.
ואני קיוויתי בכל ליבי שהערב הזה יעבור בנעימים ללא שום תקרית,טוב על מי אני עובדת,קיוויתי שחברים שלו ממש יאהבו אותי…