גלגל החיים-פרק 12

״כנסי לאוטו,אני משחרר אותך מעבודה ותכף בא לאסוף אותך״הוא אמר ופתח את האאודי השחורה שלו.
ישבתי במכונית,מביטה במכונית הכל כך מצוחצחת ונקייה.
מושכת באפי,ומרגישה את הדמעות שהציפו אותי מתייבשות על פניי.
השענתי את ראשי על משענת הכיסא,הראש שלי כך כאב,זה לא יאומן איך אירועי העבר חוזרים להציף אותי.
המבט שלהם כשהם הבחינו שזו אני,גרם לי להצטמרר,אלה ההורים שלי,האנשים שרגשות השנאה והאהבה שלי אליהם כל כך מעורבבים,והגעגוע…הו הוא פתאום הציף אותי.
דלת הנהג נפתחה בפראות ובר נכנס,הוא טרק אותה,ונראה מעט עצבני.
״הכל בסדר?״שאלתי מכווצת את גבותי.
הוא נעץ את מבטו בי,ועיניי העורב שלו נראו כל כך סוערות ומפחידות לכמה רגעים,גורמות לי להצטער ששאלתי.
הוא התקדם בגופו על התא של הרכב,מוציא בקבוק כסוף,שבו מחזיקים אלכוהול.
״קחי״הוא הושיט אליי.
אני נאנחתי,לוקחת ממנו,איך הוא ידע שזה מה שאני זקוקה לו?
לקחתי את הבקבוק לוגמת בתאווה רבה את המשקה ומעוותת את פני לטעם החריף.
הוא הביט לרגע,
״אני חושבת שאתפטר״אמרתי מרוקנת את הבקבוק עד הטיפה האחרונה.
״למה?״הוא שאל מופתע,מוזר,חשבתי שאין שום דבר שמפתיע את היצור הזה.
״אני כבר הפכתי לנטל בעבודה הזו,כל הזמן משתחררת,כל הזמן הבוס מחזיר אותי הביתה…״
״אני בוחר להחזיר אותך הביתה״הוא אמר גורם לי להרים את מבטי שהביט בנעליו אליו
״יכלתי למנות כל מלצר לקחת אותך״.
״אז למה?״אני שואלת ובולעת רוק.
הוא נועץ בי מבט ושותק,
״יש בעיניים שלך משהו חסר אונים ליאן״הוא אמר לפתע,וקולו הקר והנוקשה התרכך.
״אז אתה מרחם עלי…״אמרתי מגחכת ופגועה.
״אני לא מרחם עליך״הקול הנוקשה והקר חזר להיות
״אני רוצה…״הוא אמר ואז נעצר ״משהו בעיניים האלה…את מסוכנת ומסתכנת באותו הזמן״.
הבטתי בו ופעימות ליבי התגברו,הלחיים שלי הרגישו כל כך חמות שרציתי לצאת חזרה אל הקור המקפיא מהמבוכה,הוא מעולם לא אמר כל כך הרבה משפטים,וכל כך הרבה כנות.
״אני חושבת שאני אקח מונית״מלמלתי מבולבלת פותחת את הדלת ומתכננת לצאת,הוא אחז בכף ידי בחוזקה,גורם לגופי להידבק לכיסא חזרה.
נשענתי חזרה,נשימותי הפכו לכבדות וארוכות,משהו בו הפחיד אותי,הפחיד לכבוד אותי…
״אף אחת לא מנסה לברוח ממני״הוא מלמל והעביר את שתי ידיו על ראשו ״את כל כך מוזרה ליאן,יותר ממני״
הוא אמר ועיניו ננעצו בי כמו סכינים חדים בזמן שאמר את צמד המילים האחרונים.
״אף אחת לא מנסה לברוח ממך,כי ההורים שלה לא זרקו אותה,ולא החבר שלה,ואין לה ילדה…ואין לה חיים כל כך מחור…״
הוא שחרר את חגורת הבטיחות שלו,מתקדם בגופו אלי ומסתער בנשיקה,גורם לי לסתום את הפה.
כף ידו אוחזת בשיערי מאחורה בחוזקה,והשנייה מונחת על ההגה.
הנשיקה כל כך סוערת אבל עדיין קלאסית ומאופקת,הוא כמו ים סוער עם גלים שקטים…
הראש לא מפסיק לשלוח סימני איתות ואזהרה,אבל הגוף והלב מתחברים ומסרבים להקשיב לו.
פתאום דלת הנהג נפתחת בפראות,
״ככה קיוותי למצוא אותך״היא אומרת,לבושה בשמלה זעירה וצמודה,מביטה בנו במבט כועס ומלא באש.
״למה אתה לא עונה להודעות?חיכית שאני אבוא ואמצא אותך מתמזמז עם אחת המלצריות?״היא שאלה מעיפה בי מבט מזלזל,ואני באמת מרגישה כל כך נחותה ליד הבחורה היפה ומלאת הזעם הזו.
ופתאום אני מבינה את החשיבה שלו,אני מבינה למה הוא היה כל כך עצבני וסוער שנכנס לאוטו ולמה הוא נישק אותי והחליט לוותר על האגו שלו,הוא ידע שהיא תבוא,והוא רצה לנקום בה.
ואני הייתי בסך הכל הכלי שלו.
נותרתי חסרת נשימה,מביטה בו בעיניים שורפות מדמעות,זה כבר יותר מדי ליום אחד.
פתחתי את דלת המכונית יוצאת ממנה וטורקת בחוזקה.