גלגל החיים-פרק אחרון!

״ליאן,היא מוכנה?״
״בעוד כמה דקות.״
״בסדר,אני למטה״
״לאון!״נשימה ארוכה ״…״
״אני אשמור עליה,כמו כל פעם ליאן.אל תדאגי.״
ניתוק.
אני צועדת אל חדרה ומלבישה אותה במעיל וורוד,כזה שתמיד חלמתי להלביש את הבנות שיהיו לי.
״את מוכנה?״שאלתי ״אבא למטה״.
״אבא בר או אבא ליאון?״היא שאלה.
גיחכתי,נאנחת.היא כל פעם שואלת את אותה השאלה.
״בר הוא לא האבא שלך מיקוש״אמרתי״הוא אוהב אותך מאוד,אבל ליאון הוא האבא הביולוגי שלך.״
היא מתקשה להבדיל,כי בר הוא הגבר שהיא מתעוררת ורואה,הוא הגבר שמקלח אותה ולוקח אותה אל הגן.
ליאון הוא הגבר שהיא הולכת אליו לישון פעמיים בשבוע,ושבת כן שבת לא.
״ביולוגי ביולוגי ביולוגי״היא מתחילה למלמל את המילה לעצמה,ואני מסרקת את שיערה לקוקו גבוה והדוק.
אני יורדת איתה במעלית את הקומות הרבות,אוחזת בחוזקה בידה.
כמה קשה לשחרר את האוצר שלך,את הדבר שבשבילו היית מוכנה להקריב הכל,להיות זאבה בודדה,להתחיל מאפס.
״אבא!״היא צורחת ורצה אליו.
הוא מחייך אליה ומרים אותה אל תוך זרעותיו,
אני מביטה בו,הוא היה אהבת הילדות שלי בתקופת הנעורים,ואחר כך נהפך לצרה הכי גדולה שלי.
עכשיו הוא סתם אדם,אדם בעל עיניים נפוחות מחוסר שינה,ושיער מלבין מצרות.
אני מרחמת עליו,כי הוא משלם עכשיו על שנים שבהם עשה עוול.
ליאון התחתן עם אישה שהביאה לו זוג ילדים,תאומים,ואז אחרי שנה לא מוצלחת עזבה אותו וברחה לאמריקה,ארץ המולדת שלה.
ועכשיו הוא נלחם לקבל משמורות על התאומים שלו,הוא נלחם על הילדים שלו,בעבר הוא התנער מהילדה שלו.
הוא מהנהן לי לשלום ונוסע יחד עם מיקה,ואני נשארת לעקוב אחריהם,מתקשה לשחרר את הדאגה מליבי.
מתקשה לשחרר את האמא לביאה שבי.
אני עולה במעלית,ואז נכנסת לבית שעכשיו שקט.
״הלו״אני עונה לצלצול הפלאפון.
״מאמי,אני מביאה לך את המרק שאת אוהבת.בר אמר שהוא גם יבוא עוד מעט״היא אומרת בקול חמים.
״בסדר תמי,תודה״אני מחייכת.
החמה שלי,הו החמה שלי.
כמה מפחיד זה חמה?המון,במיוחד שהיא לא בדיוק חיבבה אותך בהתחלה.
כמה קשה היה לי לדבר איתה,להסביר לה את העובדה שאני לא גרושה מצורעת עם ילדה,שאני בסך הכל ילדה שטעתה בדרך.
ושהטעות שלה היא הדבר הכי טוב שיש לה עכשיו.
כמה קשה היה לי להגיד לה שאני אלחם על הבן שלה,אני לא אוותר לאמא שבה למשוך אותו בציפרונייה.
היא כמעט ולא האמינה בכך שבר נלחם על הקשר איתי,ולא אני זו שחיזרתי.
היא כמעט ולא האמינה שבר מחתל את מיקה ומאכיל אותה לפני שהוא עולה על חליפת העסקים שלו ויוצא לצרוח על כמה מלצרים.
אני לעולם לא אשכח את היום המביך שבהם הזמנתי אותה ואת בעלה אל הדירה שלי,שהפכה להיות שלנו.
שמזגתי להם אורז וקציצות,ובר בינתיים הרדים את מיקה.
אני לעולם לא אשכח את המשפט שאמרה לי שהתכוננה ללכת,
״אני אוהבת אותך רק בגלל דבר אחד,בגלל ששינית את הבן שלי מבלי לנסות בכלל״.
ומאז זכיתי לחמה שלי,תמי.
היא מגדלת את מיקה כאילו שהיא הנכדה הביולוגית שלי.
ואוהבת את מאי כאילו שהיא אחיינית שלה.
אני מתיישבת על הספה ומניחה את רגליי על השולחן הקטן מהזכוכית,כאבי הרגליים מתחילים לתקוף אותי,אז אני נושמת.
שוב פלאפון,אני מבטיחה לעצמי שאני אסנן,אבל אז אני רואה את השם מאי.
״הלו״אני עונה.
״בובי״היא נשמעת עליזה.
״מאמי שלי״עניתי״איך את?״.
״השביזות של חיילת״היא עונה״מה איתך?אני מתגעגעת למיקה!״.
״היא הלכה לאבא שלה״עניתי
״אני מחכה לתמי ובר,הם אמורים להביא לי מרק.״
״אויש תמוש!אהבת חיי!תמסרי דש!״היא צועקת.
״טוב תפסיקי לצעוק סתומה!״אני אומרת.
״טוב סליחה,גוש הורמונים שכמותך״היא אומרת,
״אני אשתחרר לשבת,שיהיה אוכל טעים בבקשה.״
״ביי חיים שלי״אני אומרת.
סוף סוף שקט,אני מדליקה את הטלוויזיה ומזפזפת בערוצים,הכל משעמם.
אני מרגישה את עיניי נעצמות,ואז מסרבת להירדם ופוקחת אותם.
אני חייבת להירדם בלילה,אני אחרי זה קמה עייפה בבוקר.
״מותק,קניתי למיקה כמה דברים.אולי אני ואבא נבוא מחר.
אפשרי?״סמס מאמא.
״בטח!אשמח שתבואו!״אני שולחת חזרה.
אמא שלי,אוי אמא.
בזכות בר זכיתי לסלוח,ואמא שלי עדיין לא מרגישה בנוח להתפרץ לבית עם סיר של אוכל או להתקשר בכל זמן שרוצה,
היא עדיין מובכת וסמוקה כשאני מזכירה אירועים מהשנים שבהם לא דיברנו,
אבל אני רואה אני רואה כמה היא משתדלת לתת מעצמה,לכפר,לאהוב ולחזור אל כל השנים בהם לא הייתה.
ואני עושה את ההשתדלות שלי,כמו עם ליאון גם עם הוריי,אני סולחת.
אני מבינה שיש דברים יותר חשובים מלכעוס,שיש אפשרות אחרת מזה.
שאפשר להעביר,גם אם קשה,קשה יותר להיות פגועים כל הזמן.
מנעול הדלת משמיע רעש,ואז היא נפתחת באיטיות.
הוא נכנס בחליפת הערב שלו,ומפתח הרכב בידו.
אני מחייכת,והוא מתקרב אלי,יודע שיקח לי זמן כדי לקום אליו.
הוא מתכופף לעברי ומנשק אותי על לחיי,ואז את בטני.
״מה שלומנו היום?״הוא שואל את השאלה הרגילה.
״הרגליים כואבות״אני אומרת ורומזת לו בעיניי.
״אח ליאן,תאמיני לי,אני אחרי ההריון הזה צריך לקבל שעות נוספות במיטה.את מבינה אותי?״הוא שואל ומחייך חיוך שובב.
״למה אחרי ההריון?מגניב לעשות את זה עם אבטיח בין שנינו.״אני אומרת ומושכת בצווארון המכופתרת שלו,מתחילה לפתוח כפתור אחר כפתור.
״הלוואי שהיה״הוא מלמל תוך כדי הנשיקה,מעביר את ידיו על צידי גופי.
ואז הדלת נפתחת בפראות,אנחנו מתנתקים אחד מהשני בבת אחת.
האודם על לחיינו מיד מופיע,
״אמא!תלמדי כבר לדפוק!״הוא מתעצבן,ואני רק נקברת בתוך הספה,מובכת כל כך.
״תלמד כבר לנעול את הדלת״אני מסננת לעברו.
״שטויות!״היא אומרת ומניחה את הסיר על השיש,
״יפה שעוד בא לכם אחד על השני״היא מוסיפה גורמת לנו לצחקק.
אנחנו שותים מרק,ואז יושבים ורואים חדשות עם תמי,כי זה מה שתמי אוהבת.
וכשהיא הולכת אנחנו נכנסים אל המיטה הזוגית,מדברים על היום שעבר.
״היא הלכה אליו?״הוא שואל.
״כן,אבל היא שאלה לאיזה אבא היא הולכת בר או ליאון״אמרתי מחייכת.
הוא חייך והעביר יד על זקנו,
״מתי היא תחזור?״הוא דואג לה בדיוק כמוני,
״מחר כנראה״אמרתי.
״יופי מחר אני אקנה לה את האופניים״הוא אמר ״ככה שהיא תחזור יהיה לה הפתעה.״
״אתה לא קונה לה שום אופניים!״אני מוחה.
״למה לא?היא ביקשה אותם כל השבוע.״
״בר״אני אומרת ומתרוממת מעט לעברו,כשפניי מעל פניו
״היא תאהב אותך ולעולם לא תשכח אותך גם בלי כל המתנות,כי לעומתו אתה היית שם בשבילה,נתת לה הכל,למרות שאין לה אפילו קשר דם אלייך״אמרתי.
הוא שתק,
״בכל זאת,אני אקנה לה אופניים ורודות כאלה,חמודות.״אמר בחיוך ״תבואי איתי?נלך לבחור.״
״לא,אני לא משתתפת איתך ברעיון לבזבז״אמרתי וחזרתי להישען על המיטה.
״בכל מקרה״אמר ״קניתי לך משהו״.
״אני מקווה שזה לא עוד משהו יקר״גלגלתי עיניים.
הוא הוציא שקית חומה שנראת של מאפים,ואז הושיט לי אותה.
היא הייתה מלאה בגומי וחמצוצים,מהאלה שאני אוהבת ממש.
חייכתי אליו,
״אני אוהבת אותך״אמרתי.
״אין דבר שאני אוהב יותר ממך״אמר.
הוא ליטף את הבטן העגולה שלי,והתחיל לשיר אליה ולדבר.
הבטתי בו מלטפת את ראשו שהיה מונח על החזה שלי.
נזכרתי בבר שצעק עליי באולם,שהיה מלא אגו וקשיחות.
חשבתי כמה הוא שינה אותי,יותר משאני אפילו אותו.
הוא גרם לי לשכוח מהכעס,ללמוד לשחרר,הוא גרם לי לחזור לאהוב ולסמוך על אנשים.
הוא גילה לי את גלגל החיים.