גינת הצללים, פרק 7-התרצי כוס תה?

במשך שעתיים בערך, בילו אוליבר ואנני רכונים מעל ספרים ומחברות.
זה הרגיש מוזר לאנני, בלי מנורה, בלי אינטרנט ובלי הסחות דעת חוץ מאמירה אקראית מאחיו של אוליבר. היא הסתכלה על האש המרצדת באח מדי פעם, ואז הפנתה אל מבטה אל אוליבר.
באור הזה, השיער שלו נראה הגוון הנחמד הזה של ג'ינג'י-בלונדיני, ומהצד ולמטה קיבל גוון של תכלת בהיר להחריד מהעששית.
אנני הופתעה מכמות הספרים, בפרט ספרי הטקסט לגבי משחקים ומאגיה. היא לא חשבה שספרים רבים כל כך בנושא קיימים, בטח שלא מתורגמים לאנגלית.
לקראת סוף השעה השנייה אוליבר הרים את מבטו "מתחשק לי תה" הוא הכריז. "תה?" הוא שאל כהצעה את אנני.
"אוקיי, בכיף" חייכה אנני חיוך חלוש.
אוליבר קם והושיט יד לעזור לאנני, שתפסה אותה ברצון.
שניהם הלכו למטבח, אוליבר הדליק את הגז והרתיח מים. בעוד הם ממתינים לרתיחה נכנס עוד בחור עם שיער חום למטבח. זה לא היה ג'ייק, הוא כנראה היה האח השני.
"היי ברנדון, תכיר את אנני" אמר אוליבר "תה?"
"לא תודה" הוא חייך אליו. "היי לך"
"היי לך בעצמך" החזירה אנני בחיוך קל. השיער שלו היה חום עם גוון אדמדם, קצת יותר ארוך משל אוליבר אבל מתולתל יחסית, לכן נראה באותו אורך. העיניים שלו ירוקות כמו של שאר בני המשפחה המשונה הזאת שפגשה עד כה. הוא היה גבוה יותר מאוליבר ורזה כמוהו, עם כובע דוורים חום משובץ לראשו.
"נעים להכיר, ברנדון" הוא אמר. "אהבתי את השיער" הוא הוסיף כבדרך אגב, בחיוך.
"אנני. אהבתי את הנעליים" היא החוותה אל נעליו של ברנדון, נעלי סטפס מבריקות. "אתה רוקד?"
"לא ממש" הוא אמר במבוכה קלה. "הן יפות, ונוחות, אז אני מסתובב איתן"
"טוב לדעת" היא חייכה. בעצם, כל הבגדים שלו נראו כמו משהו ממאה מוקדמת יותר. הייתה לו חולצה לבנה מכופתרת עם הצווארון המפואר של פעם והשרוולים התפוחים יחסית, אם כי בסופם יש את הרצועה הזאת שנותנת להם מראה עגלגל. מעל כל זה, הוא לבש אפודת סוודר שתאמה לכובע החום. המכנס שלו נראה די מיוחד גם, וכמו כל שאר הדברים שהוא לבש בין הגוונים של בז' בהיר עד חום כהה, המכנס היה בערך באמצע הסולם הזה.
"כן, טוב לדעת" הוא אמר והשעין את מרפקיו על השולחן.
אז בדיוק היה רעש חזק של פתיחת דלת.
"תחבורה ציבורית!" קרא קול נשי גבוה.
"אוי" אמרו ברנדון ואוליבר יחד. ברנדון ברח מהמטבח לעבר הסלון בעוד אוליבר עצר לרגע מהכנת התה. לאחר כחצי דקה המשיך בהכנה.
"מה זה היה?" שאלה אנני כאשר קיבלה את כוס התה.
"זאת הייתה אחותי" הוא ענה והתיישב מולה.
"והיא בדרך כלל כזאת?"
"לא, היא בדרך כלל מאוד חמודה. רק לא כשהיא מפספסת אוטובוס ועומדת בגשם, ואני מניח שהיא פספסה את האוטובוס"
"יש גשם?" שאלה אנני.
"כן, לא שמת לב לרעש?" שאל אוליבר.
דממה השתחררה, במהלכה אנני רק הקשיבה לטפיפות הגשם בעודה שותה את התה המתקתק.