גינת הצללים, פרק 4-בובות וודו וקלפי טארט

"אמיליה, את עם רוג'ר… ג'סיקה עם ג'יימס… אדון מורטון, אל תישן" התנהל עוד שיעור צרפתית רגיל.
המורה חילקה את התלמידים לזוגות, כל זוג יכין הרצאה בצרפתית על נושא לבחירתם.
אנני, בזמן שהקשיבה בקושי רק כדי לבדוק כמה המורה תתאכזר הפעם, ציירה עוד עיצוב. בעוד היא תוהה איזה צאוורון להוסיף המורה אמרה את שמה.
"סליחה, לא שמעתי" היא הרימה את מבטה.
מאדאם סוזנה נאנחה. "אני לא מופתעת. את עם אוליבר" היא אמרה.
אנני השתתקה לרגע. "מי זה אוליבר?" שאלה לבסוף
"אני אוליבר" אמר קול מוכר מהשורה האחרונה, מקפיץ כמה מהתלמידים האחרים בכיתה.
אנני הסתובבה לראות מי נשמע לה מוכר.
זה היה הילדון הטיפשון.
היא בקושי עצרה את עצמה מלקרוא "ילדון טיפשון" בחיוך רחב. אבל היא עצרה את עצמה כשראתה תלמידים סביבו צוחקים. היא ראתה כיצד החיוך הקטנטן והמשועשע שבקושי היה שם דעך.
המורה חזרה להקריא את השמות בעוד אנני חקרה את הילדון הטיפשון במבטה. היא תהתה על מה הוא ירצה להרצות.
היא נזכרה שהוא ביקש קלפים. אולי הוא ירצה להרצות על משחקים? 'זה יהיה טוב' היא חשבה בתקווה. מה הסיכוי שהוא ירצה לעשות דבר כזה?
הוא שרבט משהו במחברתו, אפו הכפתורי כמעט ולא נוגע בו כשהוא רוכן צמוד אל הדף.
אנני שמה לב שהוא משתמש בידו השמאלית ולא בימנית. 'זה נחמד,' חשבה אנני. היא תמיד חלמה להיות שמאלית אחרי ששמעה כמה הם יצירתיים.
ככל שהמשיכה לבהות בו היא הבינה כמה הוא דומה לבובה בעצמו. עיני כפתור גדולות עם צבע אחיד יחסית, שיער שנראה כמו חוטים ואף שמזכיר כפתור. הוא היה נמוך ורזה, והיה משהו תמים כל כך במראה שלו שזה פשוט נראה חמוד. אפילו העור שלו, אחרי פרק זמן מסויים, החל להזכיר בד. או אולי זה רק הדמיון של אנני?

השיעור נגמר וכולם מיהרו לברוח, נושא השיחה שוב היה הנשף. "עם מי את הולכת?" "מה תלבשי?" "כבר הזמנת אותה?" "אחי! בטוח שאנחנו דופקים כניסה!" "בואי נתאם שמלות נעליים ותיקים, שלא נבוא עם אותו דבר!" היו בין המשפטים הנפוצים בזמן ההוא. הם ליוו כל יציאה מכל שיעור וכל המתנה למורה עם תחילת השיעור.
"כאילו שהנשף זה הדבר היחיד לדבר עליו" נאנח הילדון הטיפשון, אוליבר, מאחורי אנני.
"על מה עוד אפשר לדבר, בעצם?" שאלה אנני ולקחה את תיקה.
"על המשימה שקיבלנו בשיעור צרפתית?" הוא מציע בחיוך. "רעיונות להרצאה?"
"חשבתי… ביקשת ממני קלפים, ביום ההוא… אז מכאן שאתה אוהב משחקים, לא?"
"אני חובב משחקים בלשון המעטה, כן" הוא ענה בחיוך קל שסירב להיעלם מפניו.
"גם אני. בעיקר צעצועים. מה דעתך? נושא להרצאה?" היא שאלה בתקווה.
"צעצועים?" הוא אמר, מבטו התחלף לרגע במבט מרוכז יותר, כאילו מגולל את הרעיון בראשו "צעצועים זה לא ממש משהו שאני מתחבר אליו בקלות. אחותי יותר" הוא אומר לבסוף. "מה דעתך על קסמים?"
"קסמים?" אני חוזרת. "כמו הודיני?"
הוא מחייך בעוד ראשו נופל קדימה. "לא, קסמים כמו מאגיה שחורה"
"אני מוצאת את הנושא מעניין" אנני אמרה בחיוך משל עצמה.
"אולי הקשר בין צעצועים וקלפים למאגיה?"
"מה הכוונה?"
"בובות וודו, קלפי טארט…" הוא אמר "אז מה דעתך?"
"אני חושבת שזה יכול להיות נושא מגניב"
"יופי" הוא הרחיב את חיוכו. "אז ניפגש אצלך או אצלי?"
"חזור על זה?" היא אמרה בקול שקט.
"הרצאה. לא מספיק לבחור נושא, צריך לעבוד עליה" הוא הרים גבה בשעשוע.
"או, נכון. אמ… היום אצלך?"
"היום יש לי סייף. מה דעתך על מחר?"
"מחר זה טוב." היא אמרה ב… חיוך? לא, זאת עווית שמזכירה אחד.
"אז מחר אצלי, קבענו. זה דייט" הוא אמר והלך משם.
אנני נותרה בחדר לכמה שניות אחרי שהלך, נותרת לבד ורק שואלת… "דייט?"