גינת הצללים, פרק 18-חברו הטוב והמאכזב ביותר

ברנדון נפרד מאנני ואוליבר והלך לכיתה שלו, שוב בצידו השני של בית הספר. בזמן הזה, אנני דיברה עם אוליבר על כל מני דברים בדרכם לכיתות המתמטיקה שלהם, אבל בדרך מישהו נתלה על אוליבר וקטע את שיחתם.
"היי!" הוא אמר, אנני זיההתה אפילו במילה הקצרה הזו מבטא איטלקי קל.
"היי לוקי," אמר אוליבר בחיוך "תכיר את אנני."
לוקי עזב את אוליבר ושלח ידו ללחיצה, אנני לחצה את ידו. "נעים להכיר." היא אמרה לבסוף.
"נעים אף מאוד. יש לך שיער מגניב." הוא חייך אליה. היה לו חיוך נחמד.
"תודה רבה." היא חייכה. "אהבתי את המעיל."
"תודה." הוא החזיר.
"מתמטיקה." אמר אוליבר וקטע את לחיצת הידיים הממושכת שלהם. "אתה יודע, רייסי לא יכול ללכת השנה לנשף."
"אז אני מניח שאין מי שתבוא עם ברנדון?"
"תחשוב שוב." אמר אוליבר והורה בסנטרו על אנני.
"מעניין, מעניין בהחלט." אמר לוקי ונהנן בכובד ראש.
"בהחלט." הוסיף אוליבר, ושניהם החלו לצחוק.
"מ-מה מצחיק?" גמגמה אנני, מנסה להבין וקצת נלחצת.
"כלום, כלום." חייך אליה אוליבר חיוך רחב. "זו בדיחה פנימית שלנו. אל תתייחסי אליה."
"אז את מוכנה לרקוד?" שואל לוקי, מעביר את הנושא.
"לרקוד?"
"לא הרבה, רק השיר הקלאסי שכולם תמיד מפספסים בתחילת הנשף, ברנדון לא באמת הולך לכל השאר." הסביר אוליבר.
"הא." אנני חשבה לרגע. "אז אני בבעיה. אני לא… רוקדת."
"אז בואי אלי היום." חייך אוליבר חיוך רחב "ברנדון עסוק היום בכל אופן, ולוקי ילמד אותך."
"אוקיי." היא חייכה. "אבל אנחנו מאחרים למתמטיקה."
"אוי, נכון, אני לומד עם ג'ורג'!" קרא לוקי ורץ לעבר כיתתו במהירות. אנני ואוליבר הגיעו לכיתות שלהם ונפרדו.
"חמודים," אמר ג'ק בחיוך. "חושבים על ריקודים כשהאלווין קרוב כל כך."
"מלוקיאנו ציפיתי ליותר." אמרה קלארה בשקט. "פשוט עצוב."
"גם אני מאוכזב." אמר ג'ק, עדיין מחייך. "אבל את המטרה שלי, זה משרת."