גינת הצללים, פרק 14-עטלפים, יונים והאחד שראה
"בוא כבר, אנחנו איבדנו אותה!" דחקה קלארה בג'ק, שהמשיך לזוז לאט יותר מהדרוש בעודו מוציא את פחית הקולה מהמכונה שעמדה בצד רחבת בית הספר, שהייתה ריקה כעת.
"תני לי להתענג על מותרות אנושיות." אמר ג'ק ופתח את הקולה באיטיות, לוגם ונאנח באושר.
"למה כל בחור מסוגי ומסוגכם אוהב את המשקה המגעיל הזה כל כך?" עיקמה קלארה את אפה בגועל קל.
"היי, רוב האנשים שלי בכלל מעדיפים אלכוהול." הגן ג'ק על העטלפים. "יונים מסריחות…" הוא הוסיף ברטינה שקטה.
"טוב, בוא, אנחנו חייבים למצוא אותה" אמרה קלארה ותפסה בשרוולו.
"היי, חרסינה, את צריכה להירגע. היא בשיעור, מה היא כבר תעולל?"
"טוב, תסלח לי שהתפקיד שלי הוא לשמור עליה ולא להרוס את החיים שלה!" קראה קלארה בכעס גובר. "ואל תקרא לי חרסינה."
"טוב, טוב, תירגעי…" הוא אמר ולגם מהקולה באיטיות. "איזה שיעור יש לה עכשיו?"
"אני נראת לך כמו האחראית מערכת שלה?" שאלה קלארה וסידרה את הצעיף הבהיר שלה. "אולי נמצא את העיוור ומקס? הם בטח יודעים"
"כן, כי הם ממש מחוייבים להיות ביחד" נחר ג'ק. "הם לא אנחנו, הם לא חייבים להיות ביחד כל הזמן, ומקס לא יסכים לעזור לאף אחד חוץ מעצמו."
"העיוור אולי-" החלה קלארה.
"אסור להם להיות ביחד! זה העיוור ומקסימיליאן! הכובש! אני אהיה מופתע אם העיוור תקשר עם הדילר אי פעם" קבע ג'ק. "לא, אם את נחושה כל כך למצוא אותה נעשה את זה לבד, לא יעזרו לנו"
"את מי אתם מחפשים?" שאל קול מאזור המכונות. הם הסתובבו וראו נער באזור אמצע-סוף גיל העשרה, שיערו חום-כתמתם ועיניו ירוקות כאיזמרגד. משהו בו נראה מוכר.
"דיברת אלינו?" שאלה קלארה, בפחד קל.
"אני לא רואה כאן עוד מישהו, אז כן" ענה הנער והטה את כובעו המשונה לצד.
"א-אתה… רואה אותנו?" שאל ג'ק.
"למה שלא אראה?"
קלארה וג'ק החליפו מבטים מבולבלים, הרי הם אמורים להיות בלתי נראים לעין אנושית והבחור הזה הוא לא עטלף ולא יונה… הוא אנושי.
"סיפור ארוך" אמר ג'ק. "מישהי בשם אנני אוליביה, מכיר? עם שיער כחול כזה"
"כן, בואו, אבל היא בשיעור" הוא אמר והחל ללכת למדרגות שמובילות לקומה השלישית.
הם הלכו אחריו במהירות.
"הנה," הצביע הילד על כיתה סגורה. "זה כאן"
"תודה" אמרה קלארה בחיוך קל.
"אין בעיה, נתראה" הוא אמר והלך.
"הוא נראה מוכר גם לך?" שאל ג'ק את קלארה לאחר שהלך.
"נדבר על העניין הזה אחר כך, במילא צריך להעביר דו"ח על המצב." אמרה קלארה ועברה דרך הדלת הסגורה, ג'ק נאנח והלך אחריה.
אנני ישבה בתחילת הכיתה ושרבטה משהו. הם הלכו לשולחן ריק בסוף הכיתה והתיישבו שם. "אמרתי לך שהיא לא עושה כלום" אמר ג'ק לבסוף.
"הוא ראה אותנו…" מלמלה קלארה, לא שומעת את ג'ק. "ושמע… איך זה הגיוני?"
"אני לא יודע" הודה ג'ק. "אבל נגלה אחר כך." הוא קם והלך לראות מה אנני משרבטת. "עוד בגד לבובות שלה" הוא הכריז. "זה מתקדם לאנשהו?"
"מאיפה אני אמורה לדעת?"
"את תמיד מוצמדת לבובנאיות"
"זה לא הופך אותי למומחית."
"מה שתגידי, חרסינה."
תגובות (13)
רגע, רגע.
מה קורא פה עכשיו?
מי אלה?
מה הם רוצים מאנני?
מה ההמשך???
הכל יתגלה עם הזמן~~~ העיקר שאת לא תוהה למה הם היו מופתעים שרואים אותם?
אני רק מקווה שהם לא מלאכים נופלים או משהו כזה, כי זה יהפוך את הסיפור לרגיל ומשעמם.
נופלים? ברצינות? ככה את מכירה אותי? נופלים?!
ליזה! את כותבת נהדר!
עד עכשיו קראתי פרקים בודדים ופתאום התחלתי מההתחלה.
סיפור יפה! תמשיכי! (לא יודע מה יש לי מסימני קריאה היום)
תודה רבה~ *מרגישה רע שעכשיו אין לה זמן לקרוא את הסיפור שלך*
ברנדון ראה אותם?
כי רק הגיוני שלו יש כובע מוזר.
ולא, אני מהטלפון…..
או, אבל אמרת שהטלפון לא נכנס לאתר… וכן, ברנדון, אבל רציתי לכתוב מסוגשל נקודת המבט שלהם ומה שהם בכללי יודעים
רגע,אם הוא רואה אותם, אז זה אומר שאין לו,כי לא ציירת אותם….
זה לא אומר שאין לו אם הוא רואה אותם. את לא מקשיבה למה שהם אומרים? בני אנוש לא מסוגלים לראות אותם… חוץ מזה שאולי יש לו והם לא הכרחיים לסיפור אז הם לא הופיעו בעניין ההוא
טוב בגלל שקראתי את הפרק הזה כבר ולא הבנתי את הקשרו לסיפור אגיב שוב.
מממההה? מה קורה כאן?
יונים ועטלפים? חרסינה?
*מצפה בקוצר רוח לפרק הבא*
15? כבר יצא. הם יחזרו. יום אחד.
אתה לא אמור להבין משהו שלא הוסבר, גאון.
ואיכשהו, אני מדמיינת אותך ב:
whatwhatwhatwhatwhatwhatwhatwhatwhatwhatwhatwhatwhatwhatwhat
חחחחחחחחחח למה? חחחחחחחחחחחחחחח אני מת.
כן אני יודע שיצא פרק 15, פשוט אחרי שקראתי את הפרק הזה ממש ציפיתי לפענח את כל המסתורין בפרק הבא(15) ואז גיליתי שיש עוד יותר מסתורין בפרק 15.