גינת הצללים, פרק 13-ההנאה שבשתיית תה משותפת
"ברנדון יבוא היום, אז אתם צריכים להיות ילדים טובים. הוא לא יודע עליכם אפילו." ליטפתי את אחת הבובות בשקט. "אבל אני לא חושבת שהוא ייכנס. למה לו להיכנס? הוא רק בא לתת לי את החיבור."
השעה כבר הייתה כמעט חמש. אולי הוא לא יבוא?
דפיקה נשמעה בדלת, ואנני רוצה במורד המדרגות לפתוח.
"מי זה?" היא שאלה דרך הדלת.
"זה ברנדון" ענה
אנני פתחה את הדלת קצת. "היי" היא אמרה
"היי" אמר ברנדון, רועד קצת ושפתיו כחולות. ירד שלג.
"מתי התחיל השלג?"
"אני לא יודע, אבל כשהתעוררתי בתחנה בקצה העיר כבר היה מושלג יחסית" הוא השפיל ראש. "סליחה שאיחרתי ככה, אבל כמו שאת יכולה להבין, די נרדמתי באוטובוס"
"זה בסדר, אני לא כועסת" ליבה של אנני נצבט כאשר ראתה עד כמה קר לו. ברור שהוא לא היה מוכן לשלג.
הוא הושיט לה את החיבור, והיא לקחה אותו.
"טוב, נתתי לך את החיבור שלכם, אז… להתראות" הוא חייך אליה חיוך רופף.
"לא." קבעה אנני בקול סמכותי.
"לא?" שאל ברנדון, מבולבל.
"לא" חזרה אנני בטון בוטח. "אתה קפוא, תישאר להתחמם קצת"
"זה לא יפריע לך ולמשפחה שלך?" שאל ברנדון בטון נבוך מעט.
"זה בסדר, אני לבד כרגע, אני אסביר להורים כשהם יחזרו, אבל אתה בטח תלך עוד לפני זה" אנני זזה לצד. "תיכנס, את תעמוד בחוץ."
"תודה" חייך אליה ברנדון, חיוך שאומר תודה מכל הלב בעודו נכנס. "אני חייב לך"
"הבאת לי את העבודה, זה לא מספיק?"
"לא. זה סתם דף. אבל אני אפצה אותך יום אחד, חכי ותראי."
"אני אחכה. אבל עד אז, חכה אתה. אני אביא לך מגבת" היא אמרה ורצה לחדר הארונות של הוריה, שם גם אוכסנו המגבות. היא לקחה מגבת לבנה רכה וחזרה אל הסלון. ברנדון עדיין עמד בכניסה אליו.
"למה לא נכנסת?"
"אני נוטף שלג מומס, אני לא רוצה לבלגן לך את הסלון"
"בריטיים…" מלמלה לעצמה אנני ונתנה לו את המגבת. "רוצה מקלחת?"
"אני אחזור הביתה עוד מעט, אבל תודה על ההצעה."
"אז תה" היא אמרה.
"אין צורך" חייך ברנדון חיוך קטן ומבוייש.
"יש צורך, אתה רועד כמו צ'יוואווה בלי סוודר בחורף בסיביר" היא אמרה ותפסה את ידו. היא הייתה קרה כקרח. היא משכה אותו אל המטבח.
"תגזימי עוד יותר" הוא גיחך, אבל עקב אחריה בכל זאת
"שב" היא ציוותה והורתה על אחד הכיסאות מסביב לשולחן העגול במטבח.
ברנדון התיישב בצייתנות בעודו מייבש את שיערו במגבת.
אנני חייכה לעצמה, שמחה שהוא מציית ושהיא תוכל לשתות תה פעמיים היום. היא שמה מים בקומקום והתיישבה מול ברנדון.
"למה בעצם לא חזרת הביתה?" היא שאלה. "כלומר, זה א קל יותר? התחנה שאתה מכיר רחוקה מהבית שלי, היית צריך ללכת את כל זה בשלג עם שכבה אחת עליך?"
"דבר ראשון, זה שתי שכבות" הוא הורה על אפודת הסוודר שלו, שהייתה מעל לחולצה לבנה בעלת שרוול ארוך. "דבר שני, כבר איחרתי גם ככה, ואין לי את מספר הטלפון שלך. לא רציתי לא לבוא, עדיף מאוחר מאשר אף פעם."
אנני בהתה בו. "הנימוס באמת חשוב לך כל כך שאתה מסכן את הבריאות שלך בשבילו?"
"ככה חינכו אותנו." הוא משך בכתפו.
המים רתחו.
"כמה סוכר?" שאלה אנני.
"אחד בבקשה"
אנני הכינה את הכוסות, אחת לברנדון ואחת לה. "הנה." היא נתנה לו את הכוס מלאת התה והניחה עוגיות על השולחן.
"תודה רבה" הוא אמר, אבל במקום לשתות הוא רק החזיק את ידיו על הכוס, מנסה לחמם אותן.
"אין בעיה"
הם שתו יחד את התה ואכלו את העוגיות בעולם מדברים על הא ודא וצוחקים ביחד.
נחמד לשתות תה עם אנשים.
תגובות (31)
חחח… צ׳יאווה בלי סוודר-תאור ענק.
ואני מתה על גברים חולים(בספרים, במציאות לא.)
תודה רבה, שמחה שאהבת את התיאור הזה. ביסודי הייתי משתמשת בו הרבה, עכשיו הוא פחות נפוץ אצלי. נחמד לחזור אליו ^^
וגברים חולים בספרים זה כזה חמודי~
יש !!!
אני לא לבד במערכה.
כשההית צעירה יותר, בסיפורים של שחר וליאנדרו פשוט בניתי את הגיבור כאדם חולה אבל לאט לאט למדתי למתן את העניין. למחלות קלות יותר או לתקופה קצרה וממקדת יותר.
יש לי דמות במקום פרטי יותר, והוא שק מחלות מהלך. אני ציכה להתאפק לא להרוג אותו Q~Q אני אוהבת להרוג דמויות Q~Q
יאפ. גם אני אוהבת להרוג אותם.
יש לי וויכוחים ארוכים עם חברות שלי בעניין.
ו…
תתני לי לקרוא את הסיפור שלך? בבקשה.
אני אפרסם אותם כאן בכל אופן, ואת בטח תהיה היחידה שתגיב…
אוה, אבל הזה עם השק מחלות אני כתבת עם חברה, זה יותר כמו משחק תפקידים :[
אז מה?
תתני לי לנסות בכול זאת?
אני מוכנה לשלוח לך את הפתיחה אבל… אני רוצה לפרסם באתר ואת היחידה שמגיבה :[ אני לא אוהבת שהאזור של התגובות ריק, אבל את לא תרצי לקרוא את זה מחדש ולהגיב… ולא תהיה לך הפתעה :[
את מזלזלת ביכולת שלי לקרוא ולהגיב?
אל תדאגי אני אתמוך בך ואני בטוחה שאני אמצא קטעים שאני אוהבת.
אבל את עלולה לעשות ספויילרים!
חוץ מזה ששאר הסיפורים בתהליכי כתיבה
וזה שאני ממש אוהבת נמצא בבבלאגן מוחלט, כי הוא משנה נקודות זמן ומעקב כל הזמן, אז אני צריכה לסיים ואת לסדר ברצף שאני רוצה שיגלו דברים.
1.אין לי מוסג מה זה ספוילרים
2.קראת את הסיפור שלי ליאנדרו? לא, נכון. אז תכנסי אל תקראי אפילו את כל הפרק רק שיהיה לך מושג כמה לא מאורגן מוזר ולא הגיוני הסיפור שלי בכול צורה שהוא.
אבל אני אוהבת אותו ובחרתי לפרסם אותו למרות שאני יודעת שזה לא יהיה הצלחה, כי את הסיפור המיוחד הזה אני כותבת בשבילי בלבד, כך שאני לא באמת מצפה שיגידו לי יוקי את כותבת טובה אחרי הסיפור הזה.
(איבדתי את עצמי). מה שאני מנסה להגיד זה, שאם זה סיפור שממש קרוב אליך את לא צריכה בכלל לשנות ולשפץ, כי הוא טוב יחד עם כול מוגבלויותיו.
אבל אני רוצה שהוא יהיה מעניין ומותח בשביל עצמי, לדעת שאני יכולה ומסוגלת לכתוב. אני צריכה לראות את עצמי כותבת ומצליחה בז'אנר הזה. ובכלל בכתיבה שלי ^^
ובגלל זה את לא מסוגלת לרדת רמה?
לפעמים כיף לכתוב בלי כול הדקויות המרגיזות של כתיבה.
לא בכול קטע אני משקיע.
יש לי שתי סיפורים בלבד, שעד שכול פרק ופרק יהיה מושלם בעייני הוא לא יעלה לאתר, בעוד שיש קטעים שכתבתי והעלתי עוד באותו היום.
אהמתראי_את_כל_הפריקות_שלי_יש_פאקינג_שתיים_שלא_השקעתי_על_המבנה_בשיטאהמ!!!
?
אהמתראי_את_כל_הפריקות_שלי_
יש_פאקינג_שתיים_שלא_השקעתי_על_המבנה_
בשיטאהמ!!!
תגידי תודה, רציתי לכתוב בלי שום הפרדה בין המילים. בכלל. גם לא הקווים. רקלכתובככהבליכלוםביןהמיליםכיזהכיף :P
אני לא אוהבת קללות.
זה דוחה.
אני מקללת רק כשממש חייבים.
אני לא מחשיבה ש*ט ופXק כקללות, יא נואו? אני כבר רגילה לומר את זה. אבל קללות בעברית גם אני מתרחקת
טוב, בסדר.
ליזה מתי את כותבת את הסיפור יואי שסיפרת לי עליו?
בא לך לעבור למייל?
אבל כאן זה גורם לסיפור שלי להעמיד פנים שיש לו תגובות!
סיפור היאוי שהבטחתי, אני במהלך כתיבה, אבל את באמת רוצה לקבל משהו מתוך… המחסום?
כן.
אפילו רק פרולוג, הקדמה, טיוטה ראשונית.
אבל אני במחסום!!! זה לא יצא טוב ואני אהרוס… יאוי Q~Q
"תגזימי עוד יותר"- קצת לא היה מתאים לסיפור, ובמיוחד לברנדון המנומסי. אבל שיהיה.
איזה חמודה אנני עם הבובות 3:
כן, תרד לי על הסיפור, אדון חמש פאקינג שנים.
חחחח מה?
אפשר הסבר על הבדיחה? המוח שלי לא עובד כל-כך טוב בלילה 3:
02:02
what what what what what what what what what
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
מה? ם-ם
חחחחחחח חמוד
'הנימוס באמת כל כך חשוב לך' זו שאלה לא מנומסת. חח תחליטי XD
היי, נסי את לדאוג שכל מילה שאת מוציאה מהפה היא נימוס. נראה אותך! את תשתגעי
חחחחחחח יש לך פואנטה………
אני יודעת שיש לי פואנטה :P לא תמיד, רוב הזמן אין, למי אכפת