גינת הצללים, פרק 11-זה בסדר, אני אעזור

"למה עשיתי את זה, הא?" שאלה אנני את הבובות בחדרה. "למה התחברתי איתם?"
הבובות נעצו בה מבט תוהה.
"לא! אני לא יודעת! זאת הסיבה שאני שואלת אתכם!" היא קראה וקמה. "כלומר, אכפת להם באמת? או שהם מנצלים אותי? ואם הוא באמת היה עושה את זה? למה התחברתי עם אנשים?!" דמעות כבר עמדו בעיניה.
"יהיה בסדר" היא שמעה קול בראשה. "אל תתדאגי, ילדתי היקרה"
היא לקחה את אחד הבובות וחיבקה אותה בחוזקה.

אוליבר נרדם באוטובוס בדרכו הביתה.
ואז בבית, הוא נרדם על הספה כשניסה להכין שיעורים.
"אתה חולה?" שאל ג'ייק בדאגה אחרי שהעיר אותו. "אתה עייף. אולי יש לך מחלת הנשיקה?"
"אני בסדר" מלמל אוליבר בתשובה ושפשף את עיניו. "באמת, אני לא חול, סתם עייף. אבל תודה שהערת אותי, אני אלך לחדר"
"להכין לך תה?" שאל ג'ייק בטון מודאג ומסכן אל עבר גבו של אוליבר.
"אני בסדר ג'ייק, אם אני ארצה תה אני אכין לבד"
אבל בחדרו, אוליבר לא נח. הוא ניסה את השלב הבא של כוחותיו החדשים, הקול שבראשו מעודד אותו להמשיך "זאת מטרה טובה," הוא אמר "אתה עוזר למלאכים," הוא אמר. "אתה עוזר לעצמך…"
זה נתן לאוליבר את הכוח להמשיך ולנסות את כוחותיו, עד שלאחר כמה שעות הוא איבד הכרה, דלתו נעולה והתריסים מוגפים בחדרו.
"תן לי להיכנס" אמר הקול, גם לאחר שאיבד הכרה. "אני אעזור לך, תן לי להיכנס"
"עוד לא"