ג'יני ובן פרק 9

בזמן שירדנו כדי לבקש מאימא של בן רשות להישאר אצלו הייתי ממש לחוצה וכאבה לי הבטן. אמא שלו לא אוהבת אותי, זה כבר ידוע אבל רציתי לדעת למה. מה עשיתי לה שהיא כל כך שונאת אותי. ירדנו במדרגות אוחזים יד ביד ונכנסנו לטבח. היא ישבה שם וקראה ספר. "אמא" אמר בן בנימה עניינית, "כן מתוק?" היא התעלמה ממני. "רצינו לשאול אם ג'יני יכולה לישון כאן? אין לה איפה לישון כי ההורים שלה נסעו לדודה של אבא שלה, היא חולה מאוד".
הייתה שתיקה ארוכה מידי, היא בחנה אותי עם העיניים שלה ואני חייכתי חיוך נבוך כי לא ידעתי מה לעשות. "ולמה… את לא ישנה אצל… איזו חברה..?" היא שאלה בחשדנות יתר. "אני הצעתי לה והייתי בטוח שזו לא בעיה" הוא חייך אליי "נכון אמא?" הוא אמר בטון חמור והישיר אליה מבט שאומר 'אני מאוד מקווה שלא תעשי לי בעיות'. "מצידי.. תשני כאן. אבל!!! חוקים. אתם לא ישנים באותה המיטה- ג'יני את תשני בחדר האורחים שליד החדר של בן. אתם לא אוכלים לי בסלון וכשאתם לבד בבית, וזה יקרה הרבה.. אתם לא… אתם יודעים מה." "אמא את ממש מגזימה" אמר בן והסמיק ממבוכה, "אני מאוד מקווה שתכבדו את החוקים." היא אמרה בנימה עניינית וחזרה לקרוא.
עלינו לחדר. "בן… אני חושבת שהיא ממש לא אוהבת את הרעיון, אני חושבת שעדיף שאני אלך לאיזו חברה" "אין מצב!" הוא הפסיק אותי "את חברה שלי ואני אוהב אותך ואם היא לא תתרגל לזה אז.. בעיה שלה כי את תישארי כאן כמה שתצטרכי." הוא חייך. לא היה לי נעים. "היא כל כך שונאת אותי ולא עשיתי לה כלום.." אמרתי ביאוש. "תיראי אני הבן הבכור שלה את כביכול 'לוקחת אותי' ממנה והיא כנראה מרגישה פחות חשובה או משהו. לדוגמה אמא של אבא שלי.. כשעוד היינו בקשר סבתא שלי לא סבלה את אמא שלי! ממש עשתה לה את המוות." "בן, אני לא חושבת שזה רק בגלל זה…" אמרתי בנימה קצת מזלזלת, "אני אישית לא מבין איך אפשר לשנוא אותך" הוא קרץ וחיבק אותי. הדפתי אותו ואמרתי "לא.. ברצינות.. יש לה ממש משהו נגדי." "ג'יני.. את מתעסקת בזה יותר מידי. דיי בואי" הוא קירב אותי אליו "הכל יהיה בסדר אני אגן עלייך" הוא אמר בקול מצחיק. צחקקתי.

בארוחת הערב אכלנו לבד. התאומות ואמא שלו יצאו ואנחנו אכלנו בסלון ושמרנו על הכל נקי כדי שהיא לא תגלה. אני חייבת להגיד שהרגשתי קצת רע אבל אז נזכרתי כמה היא שונאת אותי. כשהן חזרו אמא שלו אמרה ששעת כיבוי אורות היא באחת עשרה. השעה הייתה שמונה. עליתי להתארגן וללבוש פיג'מה כדי שיהיה לי יותר נוח. בן עזר לי עם התיקים וכשנכנסתי לחדר ממש התפעלתי. בכלל הבית של בן היה ממש גדול ויפה. הם היו ממש עשירים כנראה. החדר היה מרווח וגדול, המנורה שלו הייתה מלאה במראות, הייתה מראה גדולה וגם טלוויזיה מול המיטה, והמיטה הייתה לבנה ונקייה גדולה וחלומית כל כך. הרגשתי כמו בבית מלון וישר צנחתי על המיטה.
החלפתי לפיג'מה והתיישבתי לראות טלוויזיה. ראיתי סדרות מצחיקות ודיברתי עם ההורים שלי שהגיעו כבר לדודה של אבא שלי. פתאום ממש התגעגעתי אליהם.. זלגו לי דמעות מהעיניים ובדיוק בן נכנס.

הוא עמד שם והסתכל ואז רץ אליי וחיבק אותי "מה קרה?!" "כלום" צחקתי בעודי מנגבת את הדמעות ומושכת באף. "הנה קחי טישו" הוא חייך "אני יודע שזה קשה להיות רחוק מההורים, תראי אותי ואת אבא שלי הוא היה החבר הכי טוב שלי ועכשיו אני מחויב לנתק איתו קשר" הסתכלתי עליו בתדהמה "מחויב?" "לא מחויב.. זאת אומרת אני בחרתי לנתק את הקשר אבל אני לא רציתי את זה, עשיתי את זה בשביל אמא שלי." "אני מצטערת" חיבקתי אותו. ככה דיברנו כל הזמן, על געגועים לאנשים, תקופות, זמנים ומקומות. זה היה משחרר לדבר עם מישהו בפתיחות כזאת גדולה, אפילו עם אמא שלי לא דיברתי על כל הדברים האלה. בדיוק כשהתחלנו להתנשק אמא של בן צעקה "הגיע הזמן לישון. לילה טוב". צחקנו "טוב.. טיימינג זה כנראה לא הצד החזק שלנו" צחקתי "לילה טוב" "לילה טוב ג'יין" הוא נישק אותי והלכנו לישון.