ג'יני ובן פרק 2
"אני לא יודעת.." חשבתי… "נו באמת ג'יין, עברתי לכאן!" בהיתי בו לרגע ממושך. "אתה צוחק?!" אמרתי בשמחה וחיבקתי אותו. "לא אני גר ממש כאן ליד אווה, למה את יושבת כאן לבד ולא רוקדת?" הוא שאל עם מבט זומם בעיניים. "אה לא, לא, לא, אני לא מהאלה שרוקדים. טוב לי כאן בצד.." חייכתי במעין התנצלות.
פתאום הוא לקחת את היד שלי וגרר אותי לאמצע החצר, שם כולם רקדו. הוא התחיל לרקוד, הצמיד אותי אליו וסובב אותי. לא ידעתי מה לעשות, בסוף הסיבוב נשארתי עומדת והמומה. פתאום הבנתי שכולם מסתכלים עלינו. התחלתי לרקוד וככל שרקדתי יותר, ככה יותר השתחררתי ויותר נהניתי. בסוף הריקוד כולם צחקו ומחאו כפיים. כל כך התביישתי שחייכתי אליו אמרתי ביי מהיר לזואי ואווה שהתחילו להיות שיכורות קצת ורצתי לכיוון הבית שלי. "חכי רגע ג'יין! מה קרה? חשבתי שנהנית!" עצרתי והסתובבתי, הוא נראה כל כך מושלם, איך אני יכולה לכעוס עליו… "תראה זה לא שעשית משהו לא בסדר, אני פשוט לא אוהבת שכל תשומת הלב מופנית אליי, אז הלכתי משם, אני במילא לא ממש אוהבת מסיבות.." "אז בואי נטייל בפארק בסדר?" הוא שאל. ראיתי שהוא כל כך מקווה שאני אסכים, הנהנתי, הוא לקח את ידי והתחלנו לטייל. "אני כל כך אוהבת את הפארק בלילה, הוא שקט ורגוע.. הכל יפה כאן." "צודקת לגמרי, בואי נשב על הספסל."
התיישבנו, היה לי קר, הוא ראה את זה והוא נתן לי את הסוודר שלו. "ג'נטלמן" צחקתי וקרצתי לו. "ג'יני, אני חשבתי עלייך כל הזמן הזה גם אחרי הפגישה. לא הסכמתי לעצמי לוותר עלייך, היה בינינו משהו מיוחד את לא חושבת?" השתהיתי לרגע "אמ.. כן אני גם חושבת" "אז החלטתי לבקש מההורים שלי לעבור לכאן." הסתכלתי בו במבט המום. "סתם אני צוחק" הוא קרץ "מפגר" סיננתי וצחקתי איתו. "פשוט שמעתי שההורים שלי עוברים לגור בקיימברידג' ונזכרתי שגם את גרה כאן. הייתי חייב לראות אותך שוב כדי להגיד לך שאני רוצה שיקרה בינינו משהו, כי את מיוחדת".
לא ידעתי מה להגיב, הייתי קצת בשוק. "אה.. אה.. כן בטח, בוא נהיה חברים." חייכתי חיוך מבולבול. הוא חייך ונישק אותי. ישבנו ככה והתחלנו להכיר לעומק אחד את השני. הוא סיפר לי על המשפחה שלו, שתי אחיות קטנות, תאומות, אשלי וג'ניפר. אבא שכבר לא בתמונה ואמא בשם גלוריה. הם עברו לכאן כי הם לא רצו להיות ליד אבא שלהם יותר. "זה בטח קשה לך" אמרתי פתאום. "האמת היא, שהוא היה כל כך רע בתור אבא שאני העדפתי לקחת ממנו מרחק." הוא אמר וראיתי את העצבות בעיניים שלו. שיניתי ישר נושא לגלישה, זה בטח יעודד אותו. "אז.. אתה גולש" חייכתי "ואתה גר קרוב לים, אתה בטח תשעים אחוז מהזמן שלך הולך לבלות שם." "יש מצב" הוא צחק "טוב מאוחר, בואי אני אלווה אותך הביתה."
כשהוא ליווה אותי הלכנו יד ביד ופתאום ראיתי כמה יפה השכונה שלנו בלילה, עם כל האורות והעצים המוארים בחוטי המנורות המלופפים עליהם. אף פעם לא שמתי לב לזה. ממש רומנטי כאן.
הגענו למפתן הדלת שלי "טוב, אז כאן אני גרה" חייכתי. "הייתי מציעה לך להכנס אבל אתה לא תצא מכאן בחיים כי ההורים שלי יחקרו אותך" צחקקתי. "זה בסדר, לילה טוב ג'יין, אני שמח שאנחנו ביחד." הוא חייך ונישק אותי. זה היה מושלם. ממש כמו בסרטים. הרגשתי כל כך טוב אחרי זה. צחקקתי. "לילה טוב בן" ונכנסתי.
"מי זה?" אמרה אמא שלי כשנכנסתי. נבהלתי. "הבהלת אותי, הסתכלת כל הזמן הזה מהחלון?!" התחלתי להסמיק. "זה בן הילד שפגשתי בקיץ… את זוכרת?" "אה… בן הגולש" חייכה אמא שלי חיוך מרוצה. "אמא אני לא הולכת לדבר איתך עכשיו עליו. אני עייפה מידי. נדבר מחר" חייכתי אליה, נתתי לה נשיקה והלכתי לישון.
תגובות (0)