ג'יני ובן פרק 11

התעוררתי בבוקר לקול צלצול הטלפון. "הלו? מתוקה הערנו אותך?" שמעתי את אבא שלי. "אבא! איך אתם מסתדרים שם?" "בסדר, קצת עצוב אבל לא נורא אני חושב שנצטרך להישאר שם יותר זמן, איך את?" "הכל בסדר" חייכתי, אהבתי את תחושת העצמאות, "הכל ממש בסדר, איך אמא? וכל המשפחה שם?" "כולם בסדר.. טוב, אוקיי אוקיי רגע.. הנה אמא רוצה לדבר איתך" אמר אבא שלי בזמן שאמא חטפה לו את הטלפון. "מותק!! אני כל כך מתגעגעת! איך את?" אמא שלי שאלה. "הכל בסדר" צחקתי, "ואיך העניינים עם בן? והבנות? ואיך בבית הספר? סם עשה מסיבה כשלא היינו?!" "לא" אמר סם וחטף לי את הטלפון "אבל זה אחלה רעיון" צחקתי וצעקתי ברקע "אוהבת אתכם ומתגעגעת נדבר אחר כך".

גיליתי שיש לי היום יום חופשי מבית הספר, המורים הפגינו. נשארתי בבית וציירתי, ראיתי טלוויזיה ונרגעתי בבית. סם אמר שהוא הולך ללימודים ויחזור מאוחר. אהבתי את השקט שלי והלבד שלי בבית.
בערך בצהריים, משהו כמו שתיים, בן צלצל. "אני חייב להירגע, את יכולה לדבר?" הוא נשמע עצבני. "רוצה לבוא אליי?" הצעתי, "כן. אני חמש דקות שם".
דפיקה בדלת והנה בן. הוא נכנס נתן לי נשיקה מהירה והתיישב. הרגל שלו קיפצה מעצבים. התיישבתי לידו והנחתי בעדינות את היד שלי על הרגל שלו, "מה קורה?" שאלתי. "אמא שלי, אני לא יכול איתה, אבא שלי רצה להיפגש איתי היום ואמרתי לו שכן והיא ראתה את זה, לקחה לי את הפלאפון כשלא ראיתי וסימסה בשמי שאני לא רוצה שום קשר איתו ושלא ידבר איתי יותר בחיים! היא לא אמיתית!" הוא הרים את הקול. הייתי המומה, לא ידעתי מה להגיד… זה נורא. "טוב…" אמרתי בהרהור "תתקשר לאבא שלך עכשיו. אני בינתיים מכינה תה, אתה רוצה?" הוא הנהן והסתכל עליי במבט שואל. "נו." אמרתי לו בנימה עניינית והוא הקשר.
כשהוא דיבר איתו, רוב הזמן הייתי במטבח כי רציתי לתת לו את הזמן שלו עם אבא שלו. כשהשיחה התקרבה לסיומה אמרתי לו בלחש "תגיד לו שיבוא לכאן, תיפגש איתו כאן. אם אתה רוצה כמובן" חייכתי חיוך מבויש, לא הייתי רגילה לאסרטיביות כזאת מצידי. הוא נישק אותי על הלחי ואמר "תודה, אין כמוך" חייכתי. הם היו אמורים להיפגש אצלי בעוד שעתיים. "אז.. מה אתה רוצה לעשות איתו?" "חשבתי על ארוחת ערב" הוא חייך והסתכל עליי כדי לקבל אישור, "כן, זה ממש יפה שתהיו שינכם ביחד ותשלימו פערים" אמרתי. חשבתי בינתיים לאן אני אוכל ללכת כשהם יהיו כאן. "מה זאת אומרת שנינו?" הוא גיחך, "גם את כאן" הוא חיבק אותי. "אתה בטוח שזה רעיון טוב? כאילו אתה לא רוצה להיות לבד עם אבא שלך?" "מה פתאום את בת הזוג שלי, הוא צריך להכיר אותך" "אוקיי" אמרתי עם חיוך גדול נישקתי אותו בלחי ונכנסתי להתקלח ולהתארגן. בזמן שהתארגנתי חשבתי כמה מדהים זה שבן רוצה שאני אהיה במפגש עם אבא שלו וכל כך התרגשתי מזה שהוא קרא לי 'בת זוג'.
ערכנו את השולחן והכל היה יפה ונקי וחיכינו לאבא שלו. הוא הגיע בדיוק בזמן. בן פתח ל את הדלת וחיבק אותי והצמיד אותי אליו.
"אבא" הוא חייך וחיבק אותו "בן הגולש" צחק אבא שלו. חייכתי, זה היה מראה ממש מרגש. "אבא תכיר" אמר בן, חייך אליי ולקח את היד שלי "ג'יני, החברה שלי" "נעים מאוד ג'יני. אבא של בן, עילי." "נעים מאוד" חייכתי ולחצתי לו את היד. הארוחה התנהלה ממש טוב, בן החזיק לי את היד ולא פחד להפגין את היחסים שלנו בפני אביו, מה שממש הפתיע אותי כי לרוב זה הפוך. הם דיברו וצחקו. בסוף הארוחה כשאבא שלו הלך, אני ובן התיישבנו אחד ליד השני על הספה.
"אז…" אמרתי עם חיוך "בת זוג…" וקרצתי לו. "כן, זה מה שאנחנו לא? בני זוג" הוא חייך. "ברור, סתם הופתעתי שלא התביישת והחבאת אותי כזה.. לרוב זה מה שקורה, לפחות חשבתי ככה." "מי שהיה מחביא אותך, הוא אדיוט גמור" הוא אמר. לא עמדתי בזה, קפצתי עליו נישקתי אותו וצחקתי. גם הוא צחק. את כל הערב והלילה בילינו אחת ליד השנייה מחובקים וככה גם נרדמנו.