ג'יימי

"מה היו הגורמים למלחמה הקרה?"
קולה של גברת קארטר הקפיץ אותי.
"הסובייטים האמינו בקומוניזם ושאפו להביא להתפשטותו ברחבי העולם.
האמריקאים האמינו בקפיטליזם ואף הם האמינו ששיטתם ראויה להיות מונחלת לכל העולם."
השבתי בשקט.
"תשובה מלאה." גברת קארטר אמרה, והמשיכה להסביר על המלחמה הקרה,אך בקושי הקשבתי
"בשבוע הבא יערך מבחן על המלחמה הקרה, ציון זה ישפיע על הממוצע שלכם." המילה מבחן משכה את צומת ליבי.
"וג'יימי," אמרה גברת קארטר. "את לא צריכה לעשות את המבחן, הממוצע שלך גבוה מספיק."
גברת קארטר המשיכה לדבר אבל אני כבר לא הקשבתי לה, הקשבתי רק לדיבורים של מארי ופיטר מאחוריי.
"כמובן שהיא לא צריכה לעשות את המבחן." פיטר אמר.
"ברור שהיא לא צריכה, היא חביבת המורה.מקבלת את כל ההקלות רק בגלל ש…." הצלצול קוטע את קולה של מארי,ואני ממהרת לתלות את התיק על כתפי ולצאת בריצה מן הכיתה. אני כמעט מגיעה לדלת כשאחד הבנים שם לי רגל, ואני נופלת על הרצפה וערמת הספרים והמחברות שביד שלי מתפזרות לכל עבר. עוד פעם. זו כבר הפעה השניה באותו יום, ואני בטוחה שלא הפעם האחרונה לאותו שבוע.
אני אוספת את הדברים שלי, והולכת משם לקול צחוקם הרועם של חבריי לכיתה.
המנעול של הלוקר שלי שוב הפוך. אני כבר רגילה. התרגלתי כבר להכל.
למנעול ההפוך,הדחיפות במסדרון, התרגלתי להכל.
אני פותחת את הלוקר שלי ומניחה את הספרים והמחברות. אני מוציאה את המצלמה שלי והולכת לכיוון היציאה.
***
הלכתי ליער,אני תמיד מרגישה בטוחה שם. הכל ירוק ופורח. אני מרימה את המצלמה שלי ומכוונת את הפוקוס על פרפר כתום שהתיישב על פרח לבן.
"שוב מצלמת פרפרים,ג'יי?" קולו העמוק נשמע.אני מרימה את מבטי אל ג'ים,החבר הכי טוב שלי,הוא מעביר את ידו בשיערו החום ומושך אותו אחורה. הוא לבוש בחולצה אפורה ומעל חולצת כפתורים כחולה-משובצת,מכופתרת למחצה. ג'ינס שחור ומשקפיו יושבות קצת עקום על אפו.
"היי,ג'יי." חיוך קטן עולה לי בזמן שהוא מתיישב לידי. הוא מחבק אותי ואומר "אם את כאן,אני מבין שלא היה יום טוב היום…אני צודק?"
"אני לא יכולה יותר ג'ים. אני לא יכולה עם ההקנטות וההצקות," הקול שלי מתחיל לרעוד
"אל תשימי לב אליהם,באמת שהם לא שווים את הבכי שלך. עוד כמה ימים קורטני תעשה משהו מטופש וכולם ידברו עלייה."
"אתה צודק. כולם ידברו על קורטני אבל כל פעם שאני אעבור במסדרון הם ינעצו מבטים…."
"אוקיי, ואני אהיה איתך כל הזמן כדי להסיח את דעתך מהם." ג'ים מחה עם אצבעו את הדמעה שעל לחיי. "תודה ג'יי" אמרתי ונתתי לו חיבוק.
***
יצאנו מהיער והלכנו לאסוף את אחי הקטן,מייקי. הוא ישב על הנדנדה האדומה וקרא בספר שלו, שיערו המתולתל הסתיר את עיניו, " היי מייקי" קראתי והוא הרים את מבטו. "ג'יימי! ג'ים!" הוא קם מהנדנה הרים את התיק הירוק שלו ורץ לעברינו, "ג'יימי,ג'יימי גברת פוסטר נתנה לי עוד ספר לקרוא."
"זה נפלא" אמרתי וחיבקתי את מייקי.
"מה קורה, קטנצ'יק?" שאל ג'ים את מייקי כשהתחלנו ללכת,הקשבתי להם בחצי אוזן כי המחשבה על הבית הסיחה את דעתי. עד כמה המצב גרוע שם? כשהגענו לרחוב,ראיתי את המכונית החבוטה שלו חונה ליד הבית. הוא כאן.
"ג'ים," אמרתי "תישאר לארוחת ערב? אני לא במצב להתמודד איתו לבד."
"ברור" הוא חייך.
"תודה" אמרתי בשקט
נכנסנו פנימה,ריח של אלכוהול וסיגריות. "קלרה? זאת את שם?" קולו החנוק מסיגריות שאל מהסלון.
"היי מייקי, אולי תעלה למעלה עם ג'ים ותראה לו את הספר של הדינוזאורים? אני אבוא עוד מעט"
"אוקיי, בוא ג'ים" אמר מייקי וקיפץ בשמחה במדרגות
"את תהיי בסדר איתו?" שאל ג'ים. "קלרה?" הוא צעק שוב.
רק הנהנתי והלכתי לסלון. הוא שכב על הספה בגופייה שהייתה פעם לבנה ועכשיו מכוסה בקיא ומכנס אפור. קופסאות סיגריות ריקות זרוקות על הרצפה ובקבוק אלכוהול בידו.
"היי אבא". אמרתי
"קלרה. איפה הסיגריות שלי?" הוא שאל.
"אבא,תסתכל עליי זאת אני ג'יימי."