גורל – פרק 6 (-:

רצתי כמו שלא רצתי כל חיי , כאילו מישהו רודף אחרי ומנסה להרוג אותי , לא שזה לא קרה אף פעם . רצתי כאילו אין מחר , קפצתי מעל סלעים וענפים במהירות מטורפת , העיקר להגיע . העיקר להיות שם לפני כולם .
הגעתי חסרת נשימה אל קו הסיום .
" כל הכבוד מייגן , 6.7 ! יהיה לך אחלה ציון בתעודה ! "
חייכתי אל המורה לספורט ונתתי כיף לליאם שהגיע שנייה אחרי .
הצלצול הגואל הושמע , יום הלימודים סוף סוף הסתיים . עליתי לבניין הפנימייה במהירות , בחיוך .
בחרתי להישאר בפנימייה .

כמובן שקרלו לא קיבל את זה בהתחלה , הוא התחיל לצעוק על ליאם ולנסות לשכנע אותי – אבל ללא הצלחה . לא רציתי לברוח מפה … מהמקום שנתן לי בית . וביטחון . ולא היה אכפת לי לעזוב את החבורה הישנה שלי , את החיים הישנים שלי ..
החיים החדשים שלי היו הרבה יותר טובים .

אחרי המקלחת הארוכה ירדתי למטה לחדר האוכל , כולם נופפו לי לשלום ואכלו כמו חזירים , בואו נגיד שלא כולם בפנימייה הזאת אלופים אולמפיים , ולחלק שיעור הספורט הזה היה כמו הוצאה להורג
" המורה הזה רוצה להרוג אותי לאכול לי את כל הלבלבים ! " אמר מאט כשנגס משוק העוף " אני אומר לכם !!! "
" מאט , יש לך רק לבלב אחד . וחוץ מזה – המורה דווקא סבבה " אמרתי והתיישבתי לידו וליד אן , מאט הביט בי בהלם והעיף את העוף על השולחן
" א- הוא ממש לא סבבה , הוא מנסה לרצוח אותי . ב – לכל בן אדם יש לפחות 5 לבלבים "
נאנחתי והתכונתי לענות לו , אבל ליאם הפסיק אותי " עזבי , אל תכנסי איתו לויכוח הזה . הוא גם בטוח שאנחנו נושמים מהרגלים " מאט הביט בו מרוגז ואני התפוצצתי מצחוק . כל התלמידים התיישבו ליד השולחן וארוחת הערב הפעם הייתה ממש מצחיקה וכיפית .אן הכריזה מלחמת אוכל גדולה כשזרקה על ריצארד ביצה מרוחה ברסק עגבניות , ובמהרה כולנו הצטרפנו והתחלנו לזרוק אוכל באוויר , עד ששמענו את השיעול המוכר של לורה
" אני אנקה את זה ! אל תדאגי !!! " אמרתי מהר וכולם צחקו , אפילו היא
" מותר להשתולל לפעמים , אבל אל תשכחו לנקות ! " היא אמרה " ולעניינינו – מחר נתחיל את הלימודים המעורבים – נאחד בן כל שכבות הלימוד של כל בנייני הפנימייה . השיבוץ לפי רמות (ולא לפי גילאים) יודבק מחר ללוח ההודעות למטה , שיהיה לילה טוב ! "
" לילה טוב " ענינו כולנו במקהלה והתחלנו לנקות את חדר האוכל ביחד .

התעוררתי . שפשפתי את עיניי והתחלתי להתארגן – יום ארוך ממתין לי ..
מתמטיקה , אנגלית , ספרות , היסטוריה .. ממש יום חלומי .
התלבשתי במהירות ורצתי למטה – לבדוק מה השיבוץ שלי .
או לפחות ניסיתי .
הלובי היה מפוצץ בתלמידים בכל הגילאים שדחפו אחד את השני במטרה להגיע ללוח ההרשמה , צחקתי וניסיתי לראות מרחוק איפה אני , אבל מה שהצלחתי לראות רק ילדים – בניהם ריצארד ומאט שדחפו אחד את השני בלי שום קשר ללוח , חייכתי לעצמי וירדתי יותר למטה .
" מאט !! " צעקתי לו , הוא הסתובב ונופף לי " לבדוק לך ?! " הוא שאל בצעקה והנהנתי
" את עם ריצארד בחדר 5 !! " הוא השיב וריצארד סימן לי לבוא איתו . נדחפתי בן כל התלמידים והלכתי איתו לכיוון בניין המתמטיקה
" אנחנו גם באנגלית וגם במתמטיקה ביחד " הוא אמר וחייך אלי את חיוכו המבויש , למרות המראה שלו ריצארד הוא אחד מהילדים הכי ביישנים שיש . עיניו הזהובות נצצו תמיד כאילו הן מלאות דמעות , הוא ילד משונה אבל מאוד נחמד .
המורה שלנו למתמטיקה נראתה ממש נחמדה . התיישבתי בשורה השלישית – לא קרוב מידי ולא רחוק מידי . ריצארד התיישב לידי אחרי ששאל אותי 40 פעם אם זה בסדר והשיעור התחיל .
מילות המפתח – משוואות , משוואות , ומשוואות !
מרוב מספרים ואותיות אנגליות המוח שלי כמעט התפוצץ ! ניסיתי לכתוב את כל מה שהמורה כתבה במהירות בלתי אנושית על הלוח אבל בשלב מסוים התייאשתי . ואת האמת ? בכלל לא הבנתי כלום מהשיעור הזה . ובצדק – לא הייתי בבית ספר כבר 3 שנים !
" מייגן , תוכלי לענות לנו על שאלה 68 ? " המורה שאלה אותי והזמינה אותי ללוח . גררתי את רגלי אל הלוח וניסיתי לפתור את המשוואה – אבל לא הצלחתי . כל המספרים התערבבו לי ולא הצלחתי להבין מה אני אמורה לעשות . המצאתי למורה שאני חייבת לשירותים ורצתי החוצה בבושה .
אולי כן הייתי צריכה ללכת עם קרלו ?
אולי זה באמת לא המקום שלי פה ? .
אני הרי גרועה בלימודים . לא למדתי 3 שנים שום דבר – איך אני אשלים את כל החומר ?!
הצלצול הגואל צלצל , לקחתי את חפצי והלכתי מהר לשיעור האנגלית , להמשך יום לימודים מבוזבז.
מה שקרה בשיעור האנגלית הזה היה הדבר הכי קשה שקרה לי כל חיי .